הסוללה הארצישראלית הראשונה לתותחנות נגד-מטוסית
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
הסוללה הארצישראלית הראשונה לתותחנות נגד-מטוסית (באנגלית: 1st Palestinian Light Anti-Aircraft Battery) הייתה יחידת נ"מ בצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה, שהורכבה ממתנדבים יהודים מארץ ישראל, וביניהם קבוצה שהתארגנה בין בוגרי בית הספר מקוה ישראל. הסוללה הייתה קשורה לבסיס חיל האוויר הבריטי בעקיר (היום בסיס תל-נוף).[1]
היחידה נוסדה ב-18 באוקטובר 1940[2][3] והתקיימה עד דצמבר 1944.[4] היחידה עשתה שימוש במקלעים נגד מטוסים מסוג ברדה שנלקחו שלל מהצבא האיטלקי בצפון אפריקה, ובתותחי בופורס.[5]. בקיץ 1941, בעת המערכה בסוריה ובלבנון במלחמת העולם השנייה, השתתפה היחידה בהגנת חיפה בחלק מהפצצות חיל האוויר האיטלקי על חיפה.[5] בסוף 1943, עם התרחקות החזית מארץ ישראל וניצחון הגרמנים במערכה על האיים הדודקאנסיים, הוצבה היחידה בקפריסין.[5]
ב-1944, עם הקמת הבריגדה היהודית מוזגה היחידה יחד עם פלוגת תותחי החוף, ליצירת "הגדוד היהודי של תותחי השדה". הגדוד צויד בתותחי 25 ליטראות והתאמן במחנה האימונים של הארמייה השמינית הבריטית בפיוג'י באיטליה. לאחר מכן השתתף יחד עם יחידות אחרות של הבריגדה במערכה על נהר סניו.[5]
מעלון היחידה עולה שהתקיים שם הווי הכולל, למשל, נשף שנתי, הייתה ספריה, ואורגנה קופה לעזרה הדדית.