הסכם חברון
הסכם נלווה להסכם אוסלו ב׳ / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
הסכם חברון, או בשמו הרשמי פרוטוקול בדבר ההערכות מחדש בחברון, הוא הסכם נלווה להסכם טאבה (הסכם אוסלו ב'), שנחתם בין ישראל ובין הרשות הפלסטינית באמצעות דן שומרון וסאיב עריקאת ב-15 בינואר 1997, כשלב ביניים לפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני בחברון. ההסכם עוסק בפריסה מחדש של צה"ל בחברון, העיר היחידה ממנה לא יצאו כוחות צה"ל בשלב הנסיגות הראשון שלאחר הסכם אוסלו ב'. ההסכם חילק את חברון לשני אזורים: אזור אחד (H1) (כ-80%) עבר לשליטה פלסטינית מלאה והאזור השני (H2), שבו מרוכז היישוב היהודי בחברון וכן 40 אלף תושבים פלסטינים, נשאר בשליטתו של צה"ל.
מפה של חברון המראה את השטח בשליטה הפלסטינית (H1) והשטח באחריות ביטחונית ישראלית (H2). אזור מערת המכפלה מופיע בוורוד. קריית ארבע מופיעה בסגול. | |
נושא | הסכם שלום |
---|---|
מטרה | מימוש הסכמי אוסלו |
חותמים | דן שומרון וסאיב עריקאת |
מתווכים | דניס רוס |
מקום חתימה | מחסום ארז |
תאריך יצירה | 15 בינואר 1997 |
תאריך אשרור | 16 בינואר 1997 |
להסכם שני חלקים: הראשון מתייחס להיבט הביטחוני ואילו החלק השני מתייחס להיבט האזרחי. החלק העוסק בהיבט הביטחוני דן במספר נושאים: הערכות מחדש בעיר חברון; סמכויות ביטחוניות ואחריות ביטחונית; סידורי ביטחון מוסכמים; אמצעי ביטחון משותפים; המשטרה הפלסטינית; אתרים קדושים; צעדי נורמליזציה בעיר העתיקה. החלק העוסק בהיבט האזרחי מתייחס להעברת כוחות ואחריות אזרחיים; תכנון בנייה ותיחום; תשתית; תחבורה; פקחים עירוניים; מיקום משרדים של המועצה הפלסטינית ולשירותים עירוניים.