הפארק הלאומי הר ריינייר
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
הפארק הלאומי הר ריינייר (באנגלית: Mount Rainier National) הוא פארק לאומי המשתרע על שטח בן 956.6 קילומטרים רבועים במרכז מדינת וושינגטון בצפון-מערב ארצות הברית.
תצפית על הר ריינייר מעל מפלי מירטל | |
מידע כללי | |
---|---|
על שם | הר ריינייר |
תאריך הקמה | 2 במרץ 1889 |
מבקרים בשנה | 1,356,913[1] (נכון ל־2016) |
גוף מנהל | שירות הפארקים הלאומיים של ארצות הברית |
נתונים ומידות | |
שטח | 956.6[2] קמ"ר |
מיקום | |
מדינה | וושינגטון בארצות הברית |
מיקום | מחוז פירס, מחוז לואיס |
קואורדינטות | 48°49′58″N 121°45′00″W |
Mount Rainier National Park | |
(למפת ארצות הברית מוגדלת) (למפת ארצות הברית רגילה) (למפת וושינגטון רגילה) | |
ההתיישבות האנושית בשטח הפארק היא בת לפחות 8,000 שנים, כאשר המתיישבים הראשונים, פלאו-אינדיאנים, ציידים-לקטים, צדו בעלי חיים וליקטו צמחים. לבואם של המתיישבים ממוצא אירופי בסוף המאה ה-18 הייתה השפעה גדולה על שבטי האינדיאנים דוברי משפחת שפות הסאליש. רבים מתו במחלת האבעבועות השחורות שהגיעה ליבשת אמריקה עם המתיישבים האירופאים.
הפארק הוכרז ב-2 במרץ 1889, בתקופת נשיאותו של ויליאם מקינלי, הפארק הלאומי החמישי שהוכרז בארצות הברית. הפארק מנוהל על ידי שירות הפארקים הלאומיים של ארצות הברית, שמטרתו להגן על משאבי הטבע והמשאבים התרבותיים. הפארק הוא משכן ליותר מ-1,000 מינים של צמחים ולמעלה מ-300 מינים של בעלי חוליות.