הפארק הלאומי עמק המוות
פארק לאומי בין גבולות המדינות קליפורניה ונבדה / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
הפארק הלאומי עמק המוות (באנגלית: Death Valley National Park) הוא פארק לאומי אמריקאי, המשתרע על אזור הגבול בין המדינות קליפורניה ונבדה. הפארק כולל את עמק המוות, את החלק הצפוני של עמק פנאמינט (Panamint Valley), את החלק הדרומי של עמק יורוקה (Eureka Valley), ואת מרבית עמק סלין (Saline Valley). הפארק מהווה אזור החוצץ בין מדבריות האגן הגדול ומוהאבי הצחיחים, כשהוא מגן על הפינה הצפון-מערבית של מדבר מוהאבי והסביבה המגוונת של מישורי המלח, דיונות החול, הבתרונות, העמקים, הקניונים וההרים. עמק המוות הוא הפארק הלאומי הגדול ביותר ב-48 המדינות הרצופות של ארצות הברית, והפארק הלאומי החם ביותר, הצחיח ביותר והנמוך ביותר מבין כל הפארקים הלאומיים של ארצות הברית.[3] הנקודה השנייה הנמוכה ביותר בחצי הכדור המערבי נמצאת באגן בדווטר (Badwater Basin), 86 מטרים מתחת לפני הים. בערך 91% משטח הפארק מוגדרים כאזור טבע בראשיתי.[4] הפארק הוא משכן למינים רבים של צמחים ובעלי חיים שהותאמו לסביבה המדברית הקשה. בין המינים כלולים לראה משולשת, כבש גדול-קרניים, זאב ערבות ו-Cyprinodon salinus (באנגלית Death Valley pupfish), מין דג ממשפחת הנאוויתיים ששרד מתקופות גשומות יותר. ארגון אונסק"ו כלל ב-1984 את עמק המוות כמאפיין המרכזי של שמורת הביוספירה מדבריות מוהאבי וקולורדו (Mojave and Colorado Deserts Biosphere Reserve).[5]
נוף מעמק המוות | |
מידע כללי | |
---|---|
תאריך הקמה | 11 בפברואר 1933 |
מבקרים בשנה | 1,678,660[1] (נכון ל־2018) |
גוף מנהל | שירות הפארקים של ארצות הברית |
נתונים ומידות | |
שטח | 13,650[2] קמ"ר |
מיקום | |
מדינה | קליפורניה ונבדה בארצות הברית |
מיקום | קליפורניה |
קואורדינטות | 36°14′31″N 116°49′33″W |
Death Valley Park and Preserve | |
(למפת ארצות הברית מוגדלת) (למפת ארצות הברית רגילה) (למפת קליפורניה רגילה) (למפת קליפורניה מוגדלת) | |
סדרה של שבטי ילידים שכנו באזור מסביב שנת 7000 לפנה"ס, כשהאחרונים היו הטימבישה (Timbisha) סביב שנת 1000 לספירה; שנהגו לנדוד בין מחנות החורף בעמקים ושטחי ההרים בקיץ. קבוצה של אמריקנים ממוצא אירופי שהניחה מלכודות לבעלי חיים בעמק ב-1849 בזמן שחיפשה דרך קיצור לשדות הזהב בקליפורניה היא שנתנה לעמק את שמו, אף על פי שרק אחד מבני קבוצתם מת שם. כמה עיירות רפאים קמו לזמן קצר בשלהי המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 בזמן שכרו זהב וכסף באזור. המחצב היחיד שהיה רווחי לאורך זמן היה בוראקס, ששונע מהעמק באמצעות קרונות שנגררו על ידי 18 פרדות ושני סוסים. העמק הפך מאוחר יותר לנושא של ספרים, תוכניות רדיו, סדרות טלוויזיה וסרטים. התיירות התרחבה בשנות ה-20 של המאה ה-20 כאשר אתרי נופש נבנו סביב סטובפייפ ולס (Stovepipe Wells) ופרנס קריק. המונומנט הלאומי עמק המוות הוכרז ב-1933 ושטחו הורחב משמעותית והפך לפארק לאומי ב-1994.
הסביבה הטבעית של האזור עוצבה בעיקר בשל הגאולוגיה שלו. העמק הוא למעשה גראבן כשהסלעים העתיקים ביותר עברו התמרה נרחבת והם בני לפחות 1.7 מיליארד שנים.[6] משקעים ימיים שקעו בימים קדומים, רדודים וחמימים עד שבקעים פתחו את האוקיינוס השקט. משקעים נוספים הצטברו באזור הפחתה שנוצר מול החוף. ההפחתה גרמה לאזור להתרומם מעל פני הים ויצרה שורה של הרי געש. מאוחר יותר החל קרום כדור הארץ להימתח תוך יצירת תצורת הנוף של פרובינציית אגן ורכס. העמקים התמלאו במשקעים, ובתקופות גשומות של עידני הקרח, באגמים, כדוגמת אגם מנלי (Lake Manly).
ב-2013 הוגדר הפארק הלאומי עמק המוות כשמורת שמים אפלים (Dark-sky preserve) על ידי האגודה הבינלאומית של שמים אפלים (International Dark-Sky Association).[7]