הצבת גבולות
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
הצבת גבולות הוא מונח המבטא את האופן בו תוחמים בעלי סמכות את תחום הפעולה של הנתונים לסמכותם. לרוב ההתייחסות בעניין זה היא בהקשר של מבוגרים, הקובעים גבולות עבור ילדיהם או תלמידיהם על מנת לסייע להם להבחין בין "מותר" ו"אסור".[1] כמו כן, הצבת גבולות מתרחשת גם בין אנשים בוגרים (במערכות יחסים זוגיות, משפחתיות, חברתיות ומקצועיות), כאמצעי להגדרת מרחב הפעולה שבין הפרטי למשותף.[2]
במהלך החיים קביעת הגבולות הופכת לחלק מהגדרת הזהות העצמית של האדם. היא עשויה להיות חיצונית (כלפי אחרים) או פנימית - אדם עשוי להציב לעצמו גבולות, כלומר לבטא שליטה עצמית פנימית ויכולת ויסות דחפים פנימיים וגירויים ותסכולים חיצוניים, כגון ריסון עצמי והקשבה לגורמי סמכות.[3][4]