הרכבת התחתית של ברלין
מערכת הרכבת התחתית של ברלין, גרמניה / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
הרכבת התחתית של ברלין (בגרמנית: U-Bahn Berlin - אוּ-בַּאן ברלין), מהווה, יחד עם הרכבת המהירה של ברלין (בגרמנית: S-Bahn Berlin) את מערכת התחבורה הציבורית העיקרית של ברלין, בירת גרמניה.
מידע כללי | |
---|---|
מדינה | גרמניה גרמניה |
עיר | ברלין |
מפעיל | Berliner Verkehrsbetriebe (BVG) |
מידע על ההקמה | |
פתיחת המערכת | 1902 |
מידע על המערכת | |
אורך המערכת | 155.4 ק"מ |
רוחב המסילה | 1,435 מ"מ |
מספר כלים | 1272 |
מספר נוסעים ביום | 1.63 מיליון |
מספר נוסעים בשנה | 596 מיליון |
מספר הקווים | 9 |
מספר התחנות | 175 |
האתר הרשמי | |
תרשים המערכת | |
המונח או-באן הוא קיצור של "אונטרגרונדבאן" - "רכבת תחתית" בגרמנית.
מערכת רכבות זו, שהחלה לפעול בשנת 1902, כוללת כיום 175 תחנות המקושרות בתשעה קווים. אורכם הכולל של הקווים 155.4 קילומטר, ו-90% ממסילות הברזל מצויות מתחת לפני הקרקע.
מערכת הרכבת מנוהלת ומתוחזקת על ידי חברת ברלינר פרקרסבטריבה גזלשאפט, או בראשי תיבות BVG. החברה היא מעין גוף סטטוטורי בבעלות עירונית.
בשנת 2019 רשמה המערכת את מספר השיא מבחינת נוסעים עם 596 מיליון נסיעות נוסע[1].
המערכת הוקמה על מנת להקל על עומסי התחבורה במרכז ברלין וגדלה במהירות עד מלחמת העולם השנייה. עם תום המלחמה וחלוקת ברלין למזרח ברלין ומערב ברלין המשיכה מערכת הרכבות לעבוד עד לבניית חומת ברלין. במסגרת ההגבלות שהטילה ממשלת גרמניה המזרחית על אזרחיה נאסר עליהם לנסוע במערכת הרכבות, ואף שהרכבות בחלק מהקווים עברו הן במזרח העיר והן במערבה, רק לתושבי מערב העיר הותר להשתמש בהן. התחנות במזרח העיר הפכו לתחנות רפאים בהן הרכבות לא עצרו.
עם נפילת חומת ברלין ואיחוד גרמניה הותר לתושבי מזרח העיר לשוב ולהשתמש ברכבת התחתית, ומערכת הרכבות והתחנות (ובעיקר התחנות במזרח העיר בהן לא נעשה שימוש מאז שנת 1961) שופצה.