האימפריה המוגולית
אימפריה בתת היבשת ההודית בעת החדשה / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
האימפריה המוגולית (מפרסית: دولتِ مغل; מבטאים: "מורוּלית", گورکانیان - גוראקניאן ; באורדו: مغلیہ سلطنت) הייתה אימפריה שראשיה היו מוסלמים ממוצא מונגולי, ששלטה בתת-היבשת ההודית מתחילת המאה ה-16 עד לאמצע המאה ה-19. היא נוסדה על ידי באבור, שהיה מצאצאי טימור לנג וג'ינגיס חאן ושהצליח להביס את סולטנות דלהי. ברוב שנות קיומה ניסו שליטיה לשמור על שיתוף פעולה בין-דתי בין מוסלמים להינדים.
דגל | |
אחוזת הקבר טאג' מהאל שנבנתה במאה ה-17 | |
ממשל | |
---|---|
משטר | סולטאני |
שפה נפוצה | פרסית, טורקית צ'אגאטאי, אורדו |
עיר בירה | לאהור, דלהי, אגרה, סיקאנדרה, קאבול, פטהפור-סיקרי |
גאוגרפיה | |
יבשת | אסיה |
היסטוריה | |
הקמה | |
הקמה | 1526 |
פירוק | |
פירוק | 1858 |
ישות קודמת | סולטנות דלהי |
ישות יורשת | האימפריה הבריטית |
כלכלה | |
מטבע | רופי, טומאן |
האימפריה המוגולית איבדה שטחים רבים לכיבושי שר שאה בזמן שלטונו של הומאיון, אך תחת שלטון אכבר התרחבה האימפריה באופן משמעותי, והמשיכה לגדול עד תום תקופת שלטונו של אורנגזב. לאחר מותו בשנת 1707, החלה האימפריה בשקיעה מדודה ואיטית בכוחה, אף על פי ששמרה על כל סממני השלטון למשך כ-150 שנים נוספות.
בשנת 1739 היא הובסה על ידי צבא פרסי בראשות נאדיר שאה ובשנת 1756 בזז צבאו של אחמד שאה את דלהי. מרבית שטחי האימפריה נכבשו בהדרגה על ידי המארתים שבסוף המאה ה-18 שלטה במרבית מרכזה של הודו, כשנציגי המוגולים שבשמם הפכו לנוואבים, הקימו בפועל ממלכות משל עצמם כך שבפועל לא היו כפופים למוגולים. סופה הרשמי של האימפריה היה דיכוי המרד ההודי הגדול של 1857 על ידי חברת הודו המזרחית הבריטית, הגם שאז הייתה האימפריה מושג סמלי למעשה, ללא כוח ממשי.