השתלת מח עצם
השתלת מח עצם / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
השתלת מח עצם הוא תהליך בו מושתלים תאי גזע המטופויאטיים, שמקורם ממח העצם, איסוף מדם פריפריאלי או מחבל הטבור. השתלת מח עצם יכולה להיות אוטולוגית, שזו השתלה בה משתמשים תאי מח העצם של האדם עצמו, השתלת מח עצם אלוגנאית, בה מקור השתל הוא מתורם וכן השתלת מח עצם סינגנאית, מתאום זהה של המטופל, שבמקרה זה ההרכב הגנטי של השתל זהה לזה של המקבל.
הליך זה הוא עתיר סיכונים עבור החולה והוא מבוצע עבור חולים הנמצאים בסכנת חיים כגון מחלות סרטניות בדם ובמח העצם, כמו מיאלומה נפוצה או לוקמיה, במקרים של מחלות גנטיות מסכנות חיים כמו אוסטאופטרוזיס או כשל חיסוני משולב חמור (SCID) ואף מחלות אוטואימוניות. טרם ההשתלה מח העצם של החולה מושמד על ידי כימותרפיה או קרינה והוא מוחלף על ידי מח העצם של התורם. הסיכונים השכיחים בהשתלת מח עצם מתורם זר הם זיהומים ומחלת השתל נגד המאכסן.
תרומת מח עצם מתבצעת בבנק הדם שבבתי החולים. לעיתים מח העצם המשמש להשתלה, מתקבל מהחולה עצמו ולאחר תהליך רפואי שעובר החולה, מח העצם מוחזר אליו. בשאר המקרים נדרש תורם לצורך השגת מח העצם עבור ההשתלה. תורמי מח עצם חייבים להיות זהים למושתל, מבחינת מאפיין סיווג הרקמות, הידוע בשם 'חלבוני HLA’. בשל המספר הכמעט בלתי מוגבל של צירופי HLA אפשריים, הסיכויים להתאמה בין נתרם לתורם, שאינו בן משפחתו, הם נמוכים. בנוסף, בפועל רק 30% מהחולים מצליחים למצוא תורם מתאים מקרב בני משפחתם (סיכוי ההתאמה עם אחים הוא 25%). בשאר המקרים מתאפשרות ההשתלות הודות לקיום מאגרי תורמים ממחשבים בינלאומיים גדולים, המאפשרים לבדוק התאמה למיליונים רבים של אנשים אחרים. הסיכוי למצוא תורם במאגרים נאמד היום ב-55%.[דרוש מקור] בקרב האוכלוסייה האירופאית קיימים 80% סיכויי התאמה[1].
השתלת מח עצם החלה בסוף שנות ה-70[2].