הרכבה עצמית
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
הרכבה עצמית היא תהליך הפיך שבו אוסף בלתי מסודר של חומרי גלם או רכיבים הופך למבנה או דפוס מסודר באופן ספונטני כתוצאה מהאינטראקציות בין חומרי הגלם וללא הכוונה חיצונית. תהליך זה מתרחש מאחר שבאופן כללי מערכות בטבע שואפות להיות במינימום מקומי של אנרגיה. לדוגמה: מים זורמים במורד, אולם לא כל המים זורמים לים המלח, המקום הנמוך בעולם. אם, תחת תנאים מסוימים, מינימום מקומי של אנרגיה של מערכת יהיה כאשר הרכיבים מסתדרים במבנה או דפוס מסודר, הם יעשו זאת באופן ספונטני ללא השקעת אנרגיה חיצונית וללא הכוונתם למקומם על ידי התערבות חיצונית.
ניתן לסווג הרכבה עצמית כסטטית או דינמית. בהרכבה עצמית סטטית, המצב המסודר נוצר כאשר מערכת מתקרבת לשיווי משקל, ומפחיתה את האנרגיה החופשית שלה. בהרכבה עצמית דינמית, דפוסים של רכיבים קיימים המאורגנים על ידי אינטראקציות מקומיות ספציפיות אינם מתוארים בדרך כלל כ"הרכבה עצמית" על ידי מדענים בדיסציפלינות הקשורות, אלא מתוארים בדרך כלל כבעלי "ארגון עצמי", אם כי מונחים אלה משמשים לעיתים קרובות כשמות נרדפים.