התיישנות
מונח משפטי / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
התיישנות כמונח משפטי, המסווגת כחלק מהמשפט הפרוצדורלי, מתארת מצב לפיו על אף שלבעל דין עומדת עילת תביעה כלפי אחר, הדין מקים מניעה – מהותית או דיונית – מפני העמדת תביעה הנובעת ממנה לבירור בפני בית המשפט בדרך של קיום הליך, משום שחלף זמן רב מדי מיום שקמה עילת התביעה ועד להגשת התביעה.
יש לפשט ערך זה: הערך מנוסח באופן טכני מדי, וקשה להבנה לקהל הרחב. | |
בישראל החוק העיקרי והמרכזי החל בנדון הוא חוק ההתיישנות, התשי"ח-1958.
בחוקים נוספים רבים מופיעות הוראות הקובעות הסדרי התיישנות מיוחדים לנושא מסוים בחוק (כך למשל: לעניין עוולות בפקודת הנזיקין, לעניין מקרקעין לא מוסדרים בחוק המקרקעין, לעניין עבירות בחוק העונשין, לעניין התיישנות הרשעות בחוק המרשם הפלילי ותקנת השבים, ועוד).
כתוצאה מהוראות חוק רבות ופסיקה ענפה, נוצרו בנושאים שונים, סבכי דינים, לא פעם לא אחידים ולא עקביים בתחומים השונים, אשר מציבים אתגר לקודיפיקציה מחודשת של דיני ההתיישנות אשר קורמת עור וגידים בשנים האחרונות, כמפורט להלן.