התמה של איבריה
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
התמה של איבריה (יוונית: θέμα 'Ιβηρίας) הייתה תמה (אנ') - יחידה צבאית ומינהלית של האימפריה הביזנטית, שנוצרה על ידי קיסרי האימפריה הביזנטית ממספר אזורים ארמניים וגאורגיים במאה האחת עשרה. התמה נוסדה לראשונה עקב הסיפוח של בסיליוס השני חלקים משליטת הבגרטידים לאימפריה הביזנטית, בשנים 1000-1021. מאוחר יותר הגדיל בסיליוס את שטח התמה על חשבון מספר ממלכות ארמניות, טיפין טיפין במהלך המאה האחת עשרה. אוכלוסיית התמה הייתה מולטי-אתנית עם רוב ארמני, ובכללם מספר ניכר של קהילות ארמניות, שהשתייכו לכלקדונים[1], ושזוהו אתנית, על ידי הביזנטים, כאיברים, שהוא הכינוי היווני-רומי (אנ') לגאורגים[2].
הסכסוך הביזנטי-גאורגי |
מקור הסכסוך |
אישים: דוד השלישי | גורגן | בגרט השלישי |
שטחים במחלוקת: טאו | תאודוסיופוליס | פאסיאן | ימת ואן |
מלחמת גיאורגי בבסיליוס (1015–1022) |
קרבות: קרב שירימני | קרב סוונדכס |
שליטים: גיאורגי הראשון | בסיליוס השני |
כללי: המשמר הורנגי | התמה של איבריה |
מרידות ליפריט, דוכס קלדקארי |
קרבות: קרב סאסירתי |
מעורבים: ליפריט הרביעי | בגרט הרביעי |
רומנוס השלישי | קונסטנטינוס השמיני |
ראו גם: ממלכת גאורגיה והאימפריה הביזנטית |