התרבות הנאטופית
תרבות פרהיסטורית בתקופה האפיפלאוליתית / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
התרבות הנָאטוּפִית היא תרבות פרהיסטורית שהתקיימה בארץ ישראל ואחר כך גם באזורים נוספים בלבנט, בסוף התקופה האפיפלאוליתית, כ-15,000 עד 11,700 שנים לפני זמננו (תיארוך פחמן 14 מכויל). זוהי תרבותם של אחרוני הציידים–לקטים באזור, המייצגת את המעבר מאורח החיים הנוודי של התקופה הפלאוליתית והאפיפלאוליתית לקהילות החקלאיות ויושבות-הקבע של התקופה הנאוליתית.
אזור גאוגרפי | לבנט |
---|---|
אתרים עיקריים | מערת הנחל, מערת היונים, עינן |
תקופה | התקופה האפיפלאוליתית |
טווח תאריכים | 15,000 – 11,700 שנים לפני זמננו |
תרבות קודמת | התרבות הכבארית הגאומטרית |
תרבות הבאה | Pre-Pottery Neolithic |
היקף משוער של ההתפשטות הנאטופית בשיאה | |
הממצאים הארכאולוגים הרבים והעשירים מתרבות זו כוללים, לראשונה באזור ארץ ישראל והלבנט בהיקף נרחב, את התכונות הבאות: בנייה נרחבת של בתים מאבן, בתי קברות מובחנים, תרבות חומרית עשירה הכוללת חפצי אמנות, וניצול אינטנסיבי של משאבי הסביבה. עם זאת, לא נמצאו עדויות ברורות לייצור מזון (ביות בעלי חיים ותירבות צמחי בר). בשל כך הוגדרה התרבות הנאטופית כחברה ייחודית ומורכבת של ציידים–לקטים יושבי קבע, שנמצאת על סף המעבר לאורח חיים חקלאי. מקומה של התרבות הנאטופית על מפתן המהפכה החקלאית ואופייה הייחודי תרמו לעניין המחקרי הכלל-עולמי סביבה[1].
בשנת 1928 הארכאולוגית הבריטית דורותי גארוד מצאה לראשונה שרידים מתרבות זו במערת שוקבא שבוואדי א-נאטוף (נחל נטוף, כ-14 ק"מ מצפון מזרח ללוד, יובל של נחל איילון), והתרבות קרויה על שם הנחל. גארוד עמדה על מאפייניה וחשיבותה של התרבות הנאטופית לאחר חפירותיה במערת הנחל, בנחל מערות שבהר הכרמל, בין 1929–1934[2].
הכרונולוגיה הנאטופית מחולקת לשתי תקופות: הנאטופית הקדומה והנאטופית המאוחרת, כשהמעבר ביניהן אירע בערך 13,500 עד 13,000 שנה לפני זמננו (11,500 לפני הספירה- 11 אלף לפני הספירה), אם כי יש המגדירים שלב נוסף: הנאטופית הסופית, בשלהי התקופה. מופע נוסף של התרבות הנאטופית הסופית היא התרבות החריפאית בנגב. בשלב הקדום של התקופה הנאוליתית בארץ ישראל, התקופה הנאוליתית הקדם-קראמית א', השתמרו מסורות נאטופיות רבות אך גם הופיעו מנהגים חדשים לחלוטין.