ויליאם מודי - Wikiwand
For faster navigation, this Iframe is preloading the Wikiwand page for ויליאם מודי.

ויליאם מודי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ויליאם מודי
William Moody
לידה 23 בדצמבר 1853
ניוברי, מסצ'וסטס, ארצות הברית
פטירה 2 ביולי 1917 (בגיל 63)
הייווריל, מסצ'וסטס, ארצות הברית
שם מלא ויליאם הנרי מודי
מדינה ארצות הבריתארצות הברית  ארצות הברית
מקום קבורה בית הקברות בייפילד, ג'ורג'טאון, מסצ'וסטס, ארצות הברית
השכלה
עיסוק פוליטיקאי, עורך דין, שופט עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה המפלגה הרפובליקנית עריכת הנתון בוויקינתונים
מזכיר הצי של ארצות הברית ה־35
1 במאי 190230 ביוני 1904
(שנתיים ו־8 שבועות)
תחת נשיא ארצות הברית תאודור רוזוולט
התובע הכללי של ארצות הברית ה־45
1 ביולי 190412 בדצמבר 1906
(שנתיים ו־23 שבועות)
תחת נשיא ארצות הברית תאודור רוזוולט
שופט בית המשפט העליון של ארצות הברית
12 בדצמבר 190620 בנובמבר 1910
(4 שנים)
חבר בית הנבחרים של ארצות הברית מטעם מסצ'וסטס
5 בנובמבר 18951 במאי 1902
(6 שנים ו־25 שבועות)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ויליאם הנרי מודיאנגלית: William Henry Moody;‏ 23 בדצמבר 1853 - 2 ביולי 1917) היה פוליטיקאי ושופט אמריקאי, שהחזיק במשרות בכל שלוש זרועות הממשל של הממשלה הפדרלית של ארצות הברית.

ראשית חייו

ויליאם מודי נולד בניוברי, מסצ'וסטס. הוא היה בנם של הנרי לורד מודי ושל מליסה אוגוסטה (לבית אמרסון) מודי. אביו החזיק בבעלותו כמה חוות וניהל אותן. ויליאם מודי למד בבתי הספר המקומיים בניוברי, בסיילם ובדנברס. ב-1872 הוא סיים את לימודיו באקדמיית פיליפס. ב-1876 הוא סיים את לימודיו באוניברסיטת הרווארד, שם הוא היה חבר באחוות פי בטא קפא. לאחר ארבעה חודשי לימודים בבית הספר הרווארד למשפטים, הוא החל להשתלם במשפטים במשרדו של ריצ'רד הנרי דאנה הבן וב-1878 הוא התקבל ללשכת עורכי הדין של מסצ'וסטס.

ראשית הקריירה

ב-1888, בשלב מוקדם של הקריירה המשפטית שלו נבחר מודי כיועץ המשפטי של העיר הייווריל, מסצ'וסטס. לאחר מינויו ב-1890 כפרקליט של המחוז המזרחי של מסצ'וסטס, הוא זכה למוניטין ב-1893 כתובע הזוטר במשפט הרצח של ליזי בורדן. אף על פי שהוא לא הצליח להביא להרשעתה, הוא זכה למחמאות מצד פרקליטי צוות ההגנה כפרקליט המוכשר והיעיל ביותר בצוות התביעה.

חבר הקונגרס

מודי נבחר כחבר בית הנבחרים של ארצות הברית מטעם מסצ'וסטס וכיהן בו מ-1895 ועד 1902. הוא היה חבר בוועדת ההקצבות רבת העוצמה וכן בוועדת האזורים המבודדים, ועדת ההוצאות של מחלקת המשפטים והוועדה המשותפת לענייני הדואר. ב-1899 הוא היה מועמד להחליף את תומאס ב. ריד כיושב ראש בית הנבחרים, אך לתפקיד נבחר דייוויד ב. הנדרסון.

מזכיר הצי

בין השנים 19021904 כיהן מודי בממשלו של הנשיא תאודור רוזוולט כמזכיר הצי של ארצות הברית. הוא פיקח על הרחבת הצי שהתקיימה בתקופת נשיאותו של רוזוולט, כולל הגדלת מספר הספינות, וכן המאמץ להגדלת כוח האדם של הצי באמצעות שיפור דרכי הגיוס של מלחים ממדינות שלא שוכנות לחופי הים. מודי גם ניהל את המשא ומתן עם ממשלת קובה על חוזה החכירה המקורי שאפשר את הקמת והחזקת בסיס הצי במפרץ גואנטנמו.

התובע הכללי

לאחר תום כהונתו כמזכיר הצי, ועד 1906, כיהן מודי כתובע הכללי של ארצות הברית. בתפקידו זה הוא ניהל באופן פעיל את צעדי המדיניות של הנשיא רוזוולט להיטיב עם חברות "טובות" כמו תאגיד הפלדה U.S. Steel, ולהעמיד לדין חברות "רעות" כמו סטנדרד אויל.

לאחר שלא עלה בידו לשכנע את ויליאם הווארד טאפט להתמנות כשופט בבית המשפט העליון של ארצות הברית, מינה הנשיא רוזוולט את מודי למשרת שיפוט זו. מינויו אושר על ידי הסנאט של ארצות הברית ב-12 בדצמבר 1906 והוא נכנס לתפקידו ב-16 בדצמבר.[1]

שופט בבית המשפט העליון

כהונתו של מודי בבית המשפט העליון הייתה קצרה יחסית, אך רצופת אירועים. הוא פרסם 67 חוות דעת וחמש חוות דעת מיעוט. חוות הדעת הבולטת ביותר שלו הייתה חוות דעת המיעוט ב"תיק חבות המעבידים" (Employers Liability Cases) ב-1908, שבו הוא החזיק בדעה שסמכות הקונגרס להסדיר את הסחר הבין-מדינתי כללה את היכולת לחוקק חוקים בנוגע ליחסי עובד-מעביד. בעוד שהוא בדרך כלל צידד בסמכות הממשלה הפדרלית, בחוות דעת שהוא פרסם בתיק כמו "טווינינג נגד ניו ג'רזי" משנת 1908, הוא החזיק בדעה שההגנה שמקנה התיקון החמישי כנגד הפללה עצמית, אינה קבילה במקרים שנדונים בבתי המשפט של המדינות. הוא גם היה זה שניסח את פסק הדין שהתקבל פה אחד במקרה המפורסם של "חברת הרכבות לואיוויל ונאשוויל נגד מוטלי", שהגביל את הסמכות השיפוטית הפדרלית למקרים בהם עילת התביעה מבוססת על החוק הפדרלי.

ב-1908 סבל מודי משיגרון קשה. המחלה השפיעה עליו עד כדי כך שהפעם האחרונה בה הוא ישב על כס השיפוט הייתה ב-7 במאי 1909, ולאחר מכן הוא פרש לתקופה קצרה לצורך החלמה, אך הוא מעולם לא שב לבית המשפט. באותה שנה הצטמצם מספר השופטים בבית המשפט העליון הן בשל בעיות בריאות של השופטים והן בשל הגעתם לגיל פרישה. הנשיא טאפט קבע אז שיא של חמישה מינויים בשנה אחת והוא האיץ במודי, שהיה אז צעיר השופטים, בן 55, לפרוש. לאחר שעלה בידו של הנשיא לשכנע את הקונגרס להעביר חוק מיוחד שיקנה למודי הטבות פרישה שבאופן רגיל הוענקו לשופטים שפרשו בגיל 70 או לאחר עשר שנות כהונה, פרש מודי מכס השיפוט ב-20 בנובמבר 1910.[2]

מותו ומורשתו

ויליאם מודי נפטר בהייווריל, מסצ'וסטס ב-2 ביולי 1917. הוא מעולם לא נישא ולא היו לו ילדים. הוא נטמן בבית הקברות בייפילד שבג'ורג'טאון, מסצ'וסטס.

לאחר מותו, הופקדו מסמכיו הרשמיים בידיו של פליקס פרנקפורטר ולאחר מכן הועברו לבית הספר הרווארד למשפטים. כיום הם חלק מאוסף המסמכים של פרנקפורטר בחטיבת כתבי היד של ספריית הקונגרס. רהיטי משרדו ומסמכים נוספים של מודי נתרמו לחברה ההיסטורית של הייווריל וכיום "חדר מודי" פתוח לציבור במוזיאון בטנוודז בהייווריל ובו מוצג אוספו האישי של מודי.[3]

צי ארצות הברית הנציח אותו בקריאת משחתת על שמו שהייתה בשירות בשנות ה-20 של המאה ה-20.[4]

ב-2018 יצא לאקרנים סרט קולנוע על פרשת משפטה של ליזי בורדן. את דמותו של מודי בסרט גילם השחקן ג'יי הגיולי.[5]

הערות שוליים


{{bottomLinkPreText}} {{bottomLinkText}}
ויליאם מודי
Listen to this article