זואולוגיה - Wikiwand
For faster navigation, this Iframe is preloading the Wikiwand page for זואולוגיה.

זואולוגיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

מגוון בעלי חיים
מגוון בעלי חיים

זוֹאוֹלוֹגְיָה (בעברית: תורת בעלי חיים) היא ענף במדעי החיים העוסק בחקר בַּעֲלֵי הַחַיִּים. מקור המילה ביוונית: זוֹאוֹן (ζώον) פירושו "חיה", לוגיה (λογία) פירושו "תורה". זואולוגים הם מדענים העוסקים בזואולוגיה.

הזואולוגיה חוקרת את מבנה גופם של בעלי חיים, את אורחות חייהם, דרכי גידולם והתרבותם ואת היחסים בינם לבין סביבת חייהם ובינם לבין בעלי חיים אחרים. הזואולוגיה, אם כן, משתמשת, או כוללת בתוכה, תחומים רבים אחרים בביולוגיה, כגון אנטומיה, פיזיולוגיה, אבולוציה ואקולוגיה.

התפתחות מדע הזואולוגיה

בתקופה העתיקה כבר נכתבה ספרות העוסקת בחקר בעלי חיים ומיונם, אך המיון תמים ומתבסס על תצפיות בלתי מדעיות. כך נמצאו חיבורים הודיים וסיניים העוסקים במיון בעלי חיים. גם בתורה יש חלוקה בין בהמות - בעלי חיים מבויתים, לבין חיות - בעלי חיים שאינם מבויתים. בתנ"ך ובדברי חז"ל יש ממוינים בעלי חיים לטמאים ולטהורים על פי סימנים פשוטים.

את המחקר הזואולוגי החשוב ביותר בעת העתיקה עשה אריסטו. ספרו "תולדות בעלי החיים" (Historia Animalium) עולה בהרבה על החיבורים שקדמו לו, שהם שטחיים ובלתי ברורים ביחס אליו. אריסטו מזכיר בספרו כ-500 בעלי חיים שונים, הכוללים תיאורים מדויקים ביותר. מהספר משתמע שלצורך מחקרו, הוא ניתח כ-50 בעלי חיים. כאשר לא יכול היה ללמוד על בעל החיים באופן ישיר, הוא שאב את ידיעותיו מרועים, ציידי חיות ועופות, רוקחים, ודייגים. אריסטו היה הראשון שניסה למיין את בעלי החיים, ושיטת המיון שלו, נשארה בתוקף עד תקופתו של ליניאוס.

בימי הביניים תורתו של אריסטו עדיין הייתה מוכרת ואף סולפה, ונוספו לה טעויות שורשיות. בנושא בעלי חיים רבים שלטה האגדה ולא העובדות, והדמיון גבר על המציאות.

איור של טווס מצוי בספר אורניתולוגיה מהמאה ה-19. הגדרת ותיאור בעלי חיים עדיין מהווה חלק חשוב במחקר הזואולוגי.
איור של טווס מצוי בספר אורניתולוגיה מהמאה ה-19. הגדרת ותיאור בעלי חיים עדיין מהווה חלק חשוב במחקר הזואולוגי.

שינוי מחשבתי בכיוון הזואולוגיה המודרנית מתחיל בימי הרנסאנס. ניתן לראות תזוזה בכיוון זה, בכתביהם של חוקרים כקונרד גסנר ואוליסה אלדרובנדי. התקדמות נוספת בספריו של פייר בלון (תולדות הדגים, תולדות הציפורים, ועוד) וכן בכתבי לאונרדו דה וינצ'י. במאה ה-17 התרחשה המהפכה המדעית, שאחד מדמויות המפתח שלה היה רוברט הוק. הוא שיתף פעולה עם אנטוני ואן לוונהוק וביחד הם פיתחו את המיקרוסקופ. מיקרוסקופ זה איפשר להם לצפות ביצורים זעירים, ושניהם היו הראשונים שהצליחו לצפות בתאים. לקראת סוף המאה ה-17 היה הביולוג יאן סוומרדם (מייסדה של האנטומיה המדויקת) הראשון שצפה באמצעות המיקרוסקופ ותיאר את הכדוריות האדומות. כמו כן נמנה עם ראשוני המדענים שהשתמשו במיקרוסקופ בנתיחות האנטומיות, ושיטותיו הטכניות נשארו בשימוש מאות בשנים. חוקר נוסף שתרם למהפך בגישות הזואולוגיות במאה זאת, היה הרופא והמשורר האיטלקי פרנצ'סקו רדי. הוא לא חשש משחיטת פרות קדושות והפריך כמה תאוריות שהתקבעו בדעת החוקרים, מאז התבססו על ידי אריסטו.

במאה ה-18, מתפתחת הזואולוגיה לכיוון חדש, אין עוד להסתמך על שמועות, אגדות או סברות שלא הוכחו. ההתקדמות המבוססת מעתה על גישות מחקריות שיטתיות, ועל תצפית אובייקטיבית מהירה יותר. בשנים מועטות, בעקבות ניסויים שביצעו, הגיעו המדענים שרל בונה, אברהם טרמבלה, לאדזרו ספלנצאני ואנטואן ראומיר לתוצאות רבות מכל מה שנעשה, במאות רבות של שנים לפניהם.

במאה ה-18, החלה פועלת שיטת מחקר חדשה של משלחות ימיות (ונהרות גדולים), אשר יצאו לחקור בעיקר את מקווי המים הגדולים בעולם והיוו את הבסיס למדע האוקיינוגרפיה. גילויים של ימים וארצות היה כרוך באיסוף דוגמיות מעולם החי והצומח. נוסעים כגון הצרפתי אמה בונפלאן שחקר את אגן האמזונאס העשיר בבעלי חיים, הגרמני-בלטי פביאן גוטליב שחקר את אזור הקוטב הדרומי, הבריטי ג'ורג' בס ממגלי מצר בס, הסקוטי ג'יימס ברוס שגילה את מקורות הנילוס הכחול, הביאו איתם אוצר בלום של חומר זואולוגי, שאיפשר לפתח את המחקר הזואולוגי בצורה מרשימה.

למעשה היוותה מאה זאת, בסיס ופריצת דרך, לשני נושאים חשובים למדע הזואולוגיה. פיתוח הטקסונומיה החל על ידי המדען השוודי, קרל פון לינה שההיררכיה שקבע, היא הבסיס של מדע זה, עד ימינו; ואילו מפעלו המונומנטלי של הרוזן בופון הוא הבסיס לתורת האבולוציה של דרווין.

במאות ה-18 וה-19 התפתח מאוד תחום ידיעת הטבע, שעיקרו איסוף פריטים ותיעוד עולם הטבע. שפע הממצאים שנאספו ותועדו תרמו רבות לזואולוגיה. במקביל התפתח ענף הפלאונטולוגיה - חקר בעלי החיים הפרהיסטוריים (המפורסמים ביותר הם הדינוזאורים) לפי המאובנים שהם הותירו. במקביל לחקירת הטבע הוקמו מוזיאוני טבע ואוספים פרטיים שהציגו את המגוון הביולוגי הרחב של בעלי חיים וחינכו את הציבור הרחב.

לימוד הזואולוגיה בימינו

הזואולוגיה היא תחום שירד מגדולתו. בעבר היו ההתבוננות בבעלי חיים ולמידת התנהגותם אחד הנתיבים היחידים שעמדו לרשות הביולוגיה. כיום, לעומת זאת, עם התפתחותם של כלים המאפשרים לראות ולחקור ברמה התאית והמולקולרית, מתמקד המחקר במיקרואורגניזמים, ביולוגיה מולקולרית, ביוכימיה, ביוטכנולוגיה, הנדסה גנטית וביואינפורמטיקה. באוניברסיטאות נעלמים בהדרגה פקולטות ומסלולי לימוד המוקדשים לזואולוגיה.

למרות זאת, אין ספק שתרומתה של הזואולוגיה למחקר הביולוגי ראשונה במעלה, ומדענים רבים עדיין עוסקים בתחום זה. בנוסף, התעורר בשנים האחרונות הצורך והרצון לעזור לבעלי החיים עצמם, אשר במקרים רבים נדחקים ונרמסים תחת רגלי ההתפתחות האנושית. הזואולוגיה, בהגדירה את הצרכים ואת אורח החיים של בעלי החיים, תורמת רבות למטרה זו, ומשתפת פעולה עם האקולוגיה לשם שיפור והצלת חייהם של בעלי החיים.

ענפי הזואולוגיה

הזואולוגיה נחלקת לעשרות תחומי משנה, רובם מוקדשים לקבוצות השונות של בעלי החיים. בין ענפיה ניתן להזכיר:

יש המשייכים לאן גם את האנתרופולוגיה, חקר האדם, אך לרוב זהו מדע חברתי ולא זואולוגי.

איורי בעלי חיים של הצייר אדולף מיליוט:

ראו גם

מיזמי קרן ויקימדיה ערך מילוני בוויקימילון: זואולוג ערך מילוני בוויקימילון: זואולוגיה תמונות ומדיה בוויקישיתוף: זואולוגיה

הערות שוליים

{{bottomLinkPreText}} {{bottomLinkText}}
זואולוגיה
Listen to this article