חוקתיות
התאימות של חוקים וחקיקת משנה לחוקה / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
חוקתיות היא התאימות של חוקים וחקיקת משנה לחוקה. בחינת חוקתיות היא בדיקת המעמד המשפטי של חוקים ותקנות, על מנת לוודא שהם תואמים את החוקה, ואינם מפרים כללים וזכויות יסוד הקבועים בה. חוק המפר את החוקה נקרא "לא חוקתי" או "בלתי חוקתי".
ברוב המדינות מוגדרת חוקה המגדירה את עקרונות היסוד של המשטר ואת זכויות האזרח במדינה. זהו המסמך המשפטי הגבוה והמחייב ביותר במערכת החוקים.
בחלק מהמדינות מוסמכים בתי משפט לפסול חוק שנחקק על ידי הרשות המחוקקת בנימוק שאינו חוקתי או בנימוקים אחרים. לעיתים מוסמך לכך בית משפט מיוחד לחוקה שזוהי סמכותו העיקרית. במדינות אחרות הבורר בסוגיות חוקתיות הוא בית המשפט העליון.
במדינות הבאות לא מוגדרת חוקה: הממלכה המאוחדת, ישראל, ניו זילנד, סן מרינו, ערב הסעודית וקנדה.[1] במדינות אלה הוגדר אוסף של חוקי יסוד המשמש את המערכת המשפטית במקום חוקה כבסיס לבדיקת חוקתיות.
בתי משפט בישראל יכולים לפסול בכל הערכאות, במקרים שהם מוצאים זאת לנכון, חוקים של הכנסת, כאשר יש בהם סתירה לחוק יסוד, ובפרט חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, וכן על סמך עקרונות נוספים. בפועל, עיקרה מתבצע בבית המשפט העליון.