חוק אוהם
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
חוק אוהם (מבוטא חוק אוֹם, באנגלית: Ohm's Law) הוא קשר פשוט ושימושי בין מתח, זרם והתנגדות חשמלית בחומרים מסוימים. חוק אוהם הוא אחד החוקים הבסיסיים בתורת המעגלים החשמליים. החוק התפרסם ב־1826 על ידי גאורג סימון אוהם ונקרא על שמו.
אוהם גילה שבחומרים מסוימים (בעיקר מתכות) המוגדרים כ"חומרים אוהמיים" ובתנאים מסוימים, היחס בין המתח המושרה בין שתי נקודות בחומר לזרם העובר ביניהן, הוא גודל קבוע שאינו תלוי בגודלם ובכיוונם של המתח והזרם. גודל זה מוגדר כהתנגדות החשמלית בין שתי הנקודות. כלומר בגופים העשויים מחומרים אלו מתקיים:
ערך קבוע =
כאשר:
- V - (רוב הפעמים מסומן באות U) מסמן מתח חשמלי בין שתי נקודות בגוף העשוי מחומר אוהמי. מתח או וולט נמדד ביחידות (באנגלית; V; Volt). יחידה זו נקראה על שמו של הפיזיקאי האיטלקי אלסנדרו וולטה.
- I - מסמן זרם חשמלי בין שתי הנקודות. זרם נמדד ביחידות אמפר (Ampere; A). יחידה זו נקראה על שמו של הפיזיקאי והמתמטיקאי הצרפתי אנדרה-מארי אמפר.
- R - מסמן את ההתנגדות החשמלית בין שתי הנקודות. התנגדות נמדדת ביחידות אום (באנגלית: Ohm; Ω). יחידה זו נקראה על שמו של הפיזיקאי הגרמני גאורג סימון אוהם.