חוק יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי
חוק יסוד בישראל / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
חוק יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי (מכונה גם: חוק הלאום או חוק יסוד: הלאום), מעגן בחוק-יסוד את זהותה של מדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי, ומוסיף סדרת הוראות העוסקות במאפייניה היסודיים של המדינה כמדינה יהודית.[1] רוב ההוראות המופיעות בחוק כבר עוגנו בחוקים רגילים או בחוקי היסוד.[hebrew 1] החוק אושר בכנסת ב־19 ביולי 2018 ברוב של 62 בעד, 55 נגד ושני נמנעים.[2][3]
פרטי החוק | |
---|---|
מדינה | ישראל ישראל |
סוג | חוק יסוד |
תאריך חקיקה | 19 ביולי 2018 |
תאריך חקיקה עברי | ז' באב ה'תשע"ח |
גוף מחוקק | הכנסת העשרים |
שטחים שעליהם חל החוק | ישראל |
תומכים | 62 |
מתנגדים | 55 |
עיקרי החוק |
|
נוסח מלא | חוק־יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי |
חוק-היסוד קובע כי מדינת ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי, שבה זכותו הטבעית להגדרה עצמית, זכות שבמדינת ישראל היא ייחודית לעם היהודי. החוק מעגן בחוק יסוד את מעמדם של סמל מדינת ישראל, דגל ישראל והתקווה כהמנון המדינה, לוח השנה העברי, חגי ישראל ומועדיו והשפה העברית כשפת המדינה. כמו כן קובע החוק שהמדינה תעודד התיישבות יהודית, שירושלים השלמה והמאוחדת היא בירת ישראל, וכי הערבית לא תיחשב שפה רשמית אלא שפה בעלת מעמד מיוחד.
נוסח החוק שהתקבל עורר מחלוקת, בעיקר על כך שנעדר ממנו אזכורה של ישראל כמדינה דמוקרטית המקנה שוויון לכל אזרחיה.