חוק הספנות (ימאים)
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
חוק הספנות (ימאים), תשל"ג-1973 "נועד לגבש ולאחד, ובעניינים רבים להסדיר לראשונה, את מכלול הנושאים הקשורים בעבודתו ובמעמדו של יורד הים הישראלי ובשירותם של ימאים ישראלים וזרים באניות הצי המסחרי הישראלי."[1] החוק אושר בכנסת ב-25 ביולי 1973, ומאז תוקן שש פעמים (שני תיקונים בשנת 1974, ותיקונים נוספים בשנים 1976, 2005, 2008, 2012 ו-2018). השר הממונה על החוק הוא שר התחבורה. במשך השנים הותקנו מכוח החוק תקנות בנושאים שונים.
עובדות מהירות פרטי החוק, תאריך חקיקה ...
פרטי החוק | |
---|---|
תאריך חקיקה | 24 באוגוסט 1973 |
תאריך חקיקה עברי | כ"ו באב תשל"ג |
גוף מחוקק | הכנסת השביעית |
חוברת פרסום | ספר החוקים 716, עמ' 329 |
הצעת חוק | ממשלתית |
משרד ממונה | משרד התחבורה |
מספר תיקונים | 6 |
נוסח מלא | הנוסח המלא |
סגירה
חוקים דומים קיימים במדינות אחרות בעלות שטח ימי[2].
דברי ההסבר להצעת החוק מנמקים את הצורך בחוק מיוחד לימאים:
- השירות בים שונה שינוי מהותי מן השירות במפעל יבשתי ומצריך הסדרים תחיקתיים מיוחדים, כדי לפתור בעיות וצרכים אופייניים לעבודת הימאים.
- תחיקה מיוחדת לעניין זה קיימת ברוב המדינות הימיות, גם בתחום פעולתו של ארגון העבודה הבין-לאומי. נערך מספר ניכר של אמנות בין-לאומיות, שמטרתן להבטיח תנאי שירות נאותים לימאים. חלק מהן נועד לנושאים שהם בתחום דיני העבודה הכלליים, כגון האמנות בדבר הגיל המינימלי של נערים המועסקים בים ובדבר חופשה שנתית בשכר לימאים; אך רובן מסדירות עניינים שהם מיוחדים לענף העבודה בים, כגון האמנות בדבר תעודות זיהוי לאומיות לימאים, חוזה השירות, הסמכת ימאים, בדיקה רפואית ואחריות בעלי כלי שיט במקרה של מחלת ימאי, החזרת ימאי למולדתו או למקום שכירתו, תקני המגורים ועוד.[1]