חוק השכירות והשאילה
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
חוק השכירות והשאילה, תשל"א-1971 הוא חוק שאושר בכנסת השביעית ועוסק בהסדרתן של שכירות ושאילה. החוק מגדיר:
- "שכירות היא זכות שהוקנתה בתמורה (להלן – דמי שכירות), להחזיק בנכס ולהשתמש בו שלא לצמיתות" (סעיף 1 לחוק).
- "שאילה היא זכות להחזיק בנכס ולהשתמש בו שלא לצמיתות, כשהזכות הוקנתה שלא בתמורה" (סעיף 26 לחוק).
עובדות מהירות פרטי החוק, תאריך חקיקה ...
פרטי החוק | |
---|---|
תאריך חקיקה | 5 באוגוסט 1971 |
תאריך חקיקה עברי | י"ד באב תשל"א |
גוף מחוקק | הכנסת השביעית |
חוברת פרסום | ספר החוקים 633, עמ' 160 |
הצעת חוק | ממשלתית |
משרד ממונה | משרד המשפטים |
מספר תיקונים | 1 |
נוסח מלא | הנוסח המלא |
סגירה
החוק ביטל את הוראות הספר השני של המג'לה העוסקות בשכירות נכסים. אף שהחוק עוסק בפעילות כלכלית מרכזית, זהו אחד החוקים היציבים ביותר בחוקי מדינת ישראל - מיום חקיקתו בשנת 1971 הוא תוקן רק פעם אחת, בשנת 2017. בתיקון זה,[1] שנכנס לתוקף ב-17 בספטמבר 2017, שונו אחדים מסעיפי החוק תוך אימוץ ההסדרים המהותיים שנקבעו ביחס לחוזה שכירות או שאילה בהצעת חוק דיני ממונות, ובעיקר נוסף לו חלק העוסק באופן מפורט בחוזה שכירות למגורים.
דברי ההסבר להצעת החוק מציגים את מאפייניו:
- תכנו של החוק המוצע, ואף מבנהו, מותאמים לחוק המכר, תשכ"ח-1968, בשינויים המחויבים לפי אופי העסקאות הנדונות בו. סימונן של עסקאות אלה הוא זמניותן: שלא כמו במכר, הזכויות מוקנות לא לצמיתות, והקשר בין הצדדים נמשך גם לאחר כריתת החוזה. מכאן הצורך בהוראות שענייניהן תיקון המושכר, השימוש בו ללא הפרעה, אופן השימוש, מועד תשלום דמי שכירות, מועד סיום השכירות, העברת חוזה השכירות, שכירות משנה וכיוצא באלה, שאין מקומן בחוק על מכר. כל אלה בצדן של הוראות בדבר חובת מסירת המושכר, קבלתו והתאמתו למוסכם בין הצדדים, בדומה לאלה המצויות כחוק המכר.[2]
בחוק שני פרקים עיקריים: פרק א' - שכירות (שבו מרבית סעיפי החוק) ופרק ב' - שאילה.