חזית השחרור הלאומית (יוון)
ארגון לוחם יווני בשנות הארבעים של המאה העשרים / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
חֲזִית הַשִּׁחְרוּר הַלְּאֻמִּית (ביוונית: Εθνικό Απελευθερωτικό Μέτωπο, ובראשי תיבות: ΕΑΜ, מוכרת בעיתונות ובספרות העברית גם בראשי התיבות אא"מ,[1] אא"ם[2] ואיא"ם[3]) הייתה תנועת התנגדות יוונית לכיבוש מדינות הציר ביוון. הייתה זו תנועת המרי הגדולה ביותר ביוון, ואף שהורכבה ממספר קבוצות, בפרט תנועות שמאל ותנועות רפובליקניות, הובילה אותה המפלגה הקומוניסטית של יוון. הזרוע הצבאית של החזית, צבא השחרור העממי היווני (ELAS, אלא"ס), גדלה במהירות והפכה לכוח הגרילה החמוש הגדול במדינה והיחיד בעל נוכחות בכל רחבי יוון. לאחר 1943, עם התגברות האיבה בין החזית לתנועות התנגדות אחרות מהמרכז ומהימין וחוסר האמון ההדדי בין החזית לבריטים ולממשלה היוונית הגולה, הקימה החזית ממשלה משל עצמה, הוועד המדיני לשחרור לאומי, ששלטה באזורים ששוחררו על ידי החזית באביב 1944. המתחים בין פלגי ההתנגדות השונים שככו זמנית במאי 1944, אז נערכה ועידת לבנון, שבה הסכימה החזית לשבת בממשלה הגולה בראשותו של גאורגיוס פפנדראו. בסוף אותה שנה, לאחר השחרור מכיבוש מדינות הציר, הגיעה החזית לשיאה בשליטתה על רוב שטחי המדינה. סופה של החזית החל עם תבוסתה הצבאית לכוחות הממשלה והכוחות הבריטיים באירועי דצמבר. כתוצאה מעימותים אלה פורק צבא השחרור העממי היווני מנשקו וחברי החזית נרדפו במסגרת מה שכונה הטרור הלבן, שהפך בסופו של דבר למלחמת האזרחים היוונית.
מדינה | יוון |
---|---|
תקופת הפעילות | 27 בספטמבר 1941 – 1946 (כ־4 שנים) |