חטיבת ביניים בישראל
חלק ממערכת החינוך הפורמלי בישראל / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
חטיבת ביניים בישראל היא חלק ממערכת החינוך הפורמלי בישראל, שבו לומדים תלמידים בכיתות ז' עד ט' (גילאי 12 עד 15[1]). חטיבות הביניים הוקמו במערכת החינוך בישראל החל משנת 1968, עם הנהגת רפורמה במערכת החינוך. במסגרת רפורמה זו הורחב מספר שנות הלימוד הנכללות בחוק לימוד חובה עד לכיתה י', והוחלט על הקמת חטיבת הביניים, ששתי כיתותיה הראשונות נלקחו מבית הספר היסודי, והכיתה העליונה בה נלקחה מבית הספר התיכון.
חטיבות הביניים מופעלות בדרך כלל כמסגרת עצמאית, ולעיתים פועלים חטיבת ביניים ובית ספר תיכון במתחם אחד, הקרוי "בית ספר שש-שנתי". בהתאם לכך, במרבית המקרים הרכב מוסדות החינוך לגילאי 6 עד 17 הוא כדלקמן: בית הספר היסודי - שש-שנתי (כיתות א'-ו'), ולאחריו חטיבת הביניים - תלת-שנתית (ז' עד ט'), ולבסוף בית ספר התיכון - תלת-שנתי (י' עד י"ב). בחינוך הממלכתי דתי נהוג לכלול את כיתה ט' כחלק מהתיכון, ולא בחטיבת הביניים. בכמה בתי ספר בישראל מאורגן החינוך ההתחלתי, בית הספר היסודי וגן הילדים במסגרת של חטיבה צעירה הכוללת גן חובה, כיתה א' וכיתה ב'.