חלום שלמה בגבעון
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
חֲלוֹם שְׁלֹמֹה בְּגִבְעוֹן הוא סיפור מקראי המופיע בספר מלכים א', פרק ג', פסוקים ד'–ט"ו. על פי המסופר, בתחילת שלטונו של שלמה על ישראל, הוא הלך לבמה הגדולה בגבעון, והקריב שם אלף עולות. בלילה נראה ה' אל שלמה בחלום, והציע לו לשלמה להעניק לו כל דבר שיבקש. שלמה ביקש מה' "לֵב שֹׁמֵעַ לִשְׁפֹּט אֶת עַמְּךָ לְהָבִין בֵּין טוֹב לְרָע"[1]. בקשת שלמה נענתה, ובזכות שלא ביקש עושר, כבוד, אריכות ימים או ניצחון במלחמה, הוא קיבל בנוסף גם עושר וכבוד. בנוסף, ה' הבטיח לו שאם ילך בדרכו, יזכה גם לאריכות ימים.
מיד לאחר החלום, מסופר על משפט שלמה, שהוא המשך ישיר של הסיפור על חכמתו של שלמה. שני סיפורים אלה מהווים סיום לתהליך ביסוס שלטונו של שלמה המופיע בפרקים הראשונים של ספר מלכים.
הפסוק הראשון בפרק, מתאר את ההתבססותו של שלמה כמלך על ממלכת ישראל. פסוקים ב'-ג' מתפקדים כפתיחה לסיפורי מלכות שלמה ופסוק ד', משמש כפתיחה לסיפור מסעו של שלמה לזבוח בגבעון וחלומו.