חקר התרגום
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
חקר התרגום או מחקר התרגום (באנגלית:Translatology ,Translation Studies) הוא ענף בין-תחומי העוסק בתיאוריות תרגום (בכתב ועל-פה),[1] בתיאור שיטותיו ובאופן יישומן. הוא עושה שימוש בתאוריות ובשיטות מחקר מתחומים שונים בסמיוטיקה, בחקר התרבות, בסוציולוגיה, בפסיכולוגיה, בחקר הספרות, בבלשנות, במדעי המחשב ועוד. מטרתו של "חקר התרגום" היא תיאור התרגום כתופעה חברתית, ותיאור האסטרטגיות שהמתרגמים נוקטים בהן כדי ליצור תרגומים.[2]
ניסיונות לתאר את אסטרטגיות התרגום ואת התהליך הקוגניטיבי של התרגום נעשו בעבר – ראשית בקיסרות הרומי וגם בעולם היהודי ובמזרח הרחוק – בעיקר לשם הדרכת מתרגמים. למעשה, עד אמצע המאה ה-20 המחקר בתחום היה נורמטיבי, כלומר נעשה על-מנת להנחיל נורמות תרגום. [3]
המחקר נועד לשמש בסיס להכשרת מתרגמים עדיין קיים, אולם בצדו התפתח "חקר התרגום" כתחום משיק, שעוסק בתיאור התופעה, ובשאיפה לפתח תאוריה שתתאר את התרגום כתופעה תרבותית, פסיכולוגית וחברתית.[4]
בין הסוגיות הנדונות בחקר התרגום נמנים המושגים הבאים: משמעות, שקילות (פורמלית או דינמית), נאמנות למקור, סוגי התרגום, יחידות תרגום, אוניברסלים תרגומיים, נורמות תרגום, אמדן תרגום ואיכות תרגום, אסטרטגיות תרגומיות, קורפוסים, קהל היעד, תפקידו החברתי של התרגום, מקור מול תרגום, תרגום ומגדר, אתיקה של תרגום, קולוניאליזם ותרגום, סוציולוגיה של התרגום, המתרגם וההביטוס שלו, תרגום תרבותי, תרגום תאולוגי, ההיסטוריה של התרגום, לוקליזציה, הוראת התרגום, תרגום על פה מול תרגום בכתב, מטרת התרגום (סקופוס, SKOPOS), תרגום בידי אדם למול תרגום בידי מחשב, תרגום טכני למול תרגום ספרותי.[4] [5]