חשמלית ושמה תשוקה
מחזה של טנסי ויליאמס שנכתב בשנת 1945 / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
חשמלית ושמה תשוקה (מאנגלית: A Streetcar Named Desire) הוא מחזהו השלישי של טנסי ויליאמס. הוא נכתב בשנת 1945 לאחר "ביבר הזכוכית", וכקודמו זכה להצלחה רבה. לב המחזה במפגש ההרסני של תרבויות ואופי שונה, המיוצג בדמויותיהן של בלאנש, העלמה הדרומית הנאה, בעלת הגינונים והחזית המכובדת כביכול, וגיסה סטנלי, מהגר פולני גס רוח ופועל צווארון כחול החי את חיי העיר הגדולה בניו אורלינס.
ערך זה עוסק במחזה. אם התכוונתם לסרט, ראו חשמלית ושמה תשוקה (סרט).
עובדות מהירות כתיבה, דמויות ...
כריכת המהדורה הראשונה | |
כתיבה | טנסי ויליאמס |
---|---|
דמויות |
בלאנש דובואה סטלה קוואלסקי סטנלי קוואלסקי הרולד מיטשל |
מקום ההתרחשות | ניו אורלינס |
תקופת ההתרחשות | אמריקה שלאחר מלחמת העולם השנייה |
מדינה | ארצות הברית |
סוגה | גותיקה |
הצגת בכורה | 3 בדצמבר 1947, תיאטרון את'ל ברימור, ניו יורק |
שפה | אנגלית |
פרסים | פרס פוליצר לדרמה |
סגירה
"חשמלית ושמה תשוקה" זיכה את ויליאמס בפרס פוליצר ובפרס המבקרים של ניו יורק.[1] זהו אף המחזה בו עלה מרלון ברנדו, בתפקיד סטנלי קובלסקי, לגדולה. את המחזה ביים איליה קאזאן שאף ביים מאוחר יותר את הגרסה קולנועית למחזה, הנחשבת עד היום ליצירת מופת.[2]
שם המחזה שאוב משמו האמיתי של קו חשמלית שעבר בניו אורלינס בתקופה בה התגורר ויליאמס בעיר.