טיפול בהפרעת קשב
טיפול בהפרעת קשב כולל את אפשרויות המענה הזמינות עבור הסימפטומים של הפרעת קשב וההשפעות האפשריות שלהם על רמת התפקוד ואיכות החיים של האדם. / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
טיפול בהפרעת קשב כולל את אפשרויות המענה הזמינות עבור הסימפטומים של הפרעת קשב וההשפעות האפשריות שלהם על רמת התפקוד ואיכות החיים של האדם.
הפרעת קשב היא הפרעה נוירו התפתחותית[1], שתסמיני הליבה שלה הם: קשיי קשב וקשיי ריכוז, היפראקטיביות (פעלתנות יתר) ואימפולסיביות[2][3]. הפרעת קשב היא תופעה שכיחה המוערכת בכ-5%-10% מהאוכלוסייה[4]. היא מתפתחת במשך חמש השנים הראשונות לחיים[5] ואינה דועכת בגיל מסוים[6], לכן ניתן למצוא אותה בכל שכבות הגיל[7]. הפרעת קשב משפיעה על טווח רחב של תחומי התנהגות[8] ולכן אנשים עם הפרעת קשב עלולים להיתקל בקשיים רבים בכל תחומי החיים[9], אשר פוגעים ברווחתם. קשיים אלו עלולים להשליך על עתידם הרגשי, ההתנהגותי והאקדמי[4]. אנשים רבים עם הפרעת קשב עשויים לחוש לאורך חייהם תסכול ואי-מיצוי יכולותיהם בתחומים שבהם יכלו להגיע להישגים גבוהים[10], אך באמצעות טיפול הולם, הפרוגנוזה של הפרעת קשב עשויה להיות טובה מאוד[4].
טיפול הולם יכול למנוע תאונות וליקויים מתמשכים בתפקוד במסגרת בית הספר, עולם העבודה, קשרים עם עמיתים ויחסים בין אישיים[11]. לצד זאת, הפרעת קשב שאינה מטופלת יכולה לגרום להתפתחות נזקים רגשיים וחברתיים, העלולים להתפתח לתחלואה[12]. בהתאם לכך, הפרעת קשב בלתי מטופלת מקושרת להישגים אקדמיים נמוכים, סטטוס תעסוקתי נמוך וסיכון מוגבר לשימוש לרעה בחומרים ועבריינות[13]. משום שכל דחייה עלולה להיות קריטית ישנה חשיבות רבה למתן טיפול בשלב מוקדם ככל הניתן, במיוחד כאשר מדובר בילדים[10]. עם זאת, במקרים רבים אנשים עם הפרעת קשב עדיין חווים קשיים משמעותיים בקבלת גישה לטיפולים הנחוצים להם[14]. למעשה, רק מחצית מהילדים עם הפרעת קשב זוכים לקבל טיפול[15]. בנוסף ישנם אנשים שכלל לא אובחנו בילדותם, אשר מגיעים לקבל טיפול ראשוני רק כשהם כבר בוגרים[16].