טרנסג'נדריות ואינטרסקסואליות בספורט
סקירת השתתפות טרנסג'נדריות ואינטרסקסואליות בספורט / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
הפרדה מגדרית בין גברים לנשים היא הפרקטיקה הנהוגה בעולם הספורט. ספורטאים טרנסג'נדרים ואינטרסקס מאתגרים את החלוקה הבינארית לגברים ולנשים בספורט, ומאלצים את עולם הספורט לבחון מחדש את הנחות היסוד שלו על מין ומגדר, ולגבש עקרונות העוסקים בשילובם ובהדרתם[1].
ספורט הוא זירה חברתית ולכן הוא משקף תפיסות תרבותיות דיכוטומיות לגבי מין ומגדר, לפיהן קיימות רק שתי קטגוריות ביולוגיות שאדם יכול להשתייך אליהן (זכר או נקבה) וכי לכל קטגוריה ביולוגית יש את המגדר שלה (גבר הוא זכר ואישה היא נקבה)[2][3], אולם ספורטאים טרנסג'נדרים ואינטרסקסואלים נמצאים מחוץ לבינאריה המינית והמגדרית ולא ניתן לסווג אותם בקטגוריות אלו[4][5], ולכן הם מציבים את אחד האתגרים הגדולים ביותר לספורט המתבסס על עולם מושגים בינארי[6][7]. התפיסה הבינארית מציבה מגבלות גדולות להשתתפות ספורטאים טרנסג'נדרים ואינטרסקסואלים בספורט, שהתמודדו בעבר עם הדרה גלויה מגופי הספורט, אולם בזכות ביקורת גוברת מהקהילה המדעית ומגורמים נוספים, החלו גופי הספורט לגבש עקרונות העוסקים בזכאותם של ספורטאים אלו להתחרות[8].
הסוגיות הפרקטיות, הפוליטיות, המשפטיות והפילוסופיות שעוסקות בשילוב טרנסג'נדרים ואינטרסקסואלים בספורט זוכות ליותר ויותר הכרה[9], כאשר סוגיית זכאותם להתחרות, ואם כן תחת אלו תנאים, היא סוגיה מרכזית בשיח ונתונה במחלוקת[10][5][11]. ההתנגדות לשילוב טרנסג'נדרים ואינטרסקסואלים בספורט נשענת בעיקר על ערך ההוגנות, ולפיה שילובם פוגע בעקרון המשחק ההוגן בטענה שיש להם מאפיינים המעניקים להם יתרון לא הוגן מול היריבים שלהם. התמיכה לשילוב טרנסג'נדרים ואינטרסקסואלים בספורט נשענת בעיקר על ערך שוויון ההזדמנויות ואי האפליה תוך ביטול הטענה ליתרון לא הוגן. משום שההפרדה המגדרית בספורט מתבססת על ההנחה לפיה לגברים יש יתרון ספורטיבי משמעותי על נשים, כמעט לא קיים חשש לגבי יתרון לא הוגן בשילוב גברים טרנסג'נדרים בתחרויות גברים, ולכן רוב תשומת הלב והביקורת של קהילת הספורט, האקדמיה והציבור בנושא זה מתרכזות בנשים טרנסג'נדריות ובנשים אינטרסקסואליות שמתחרות בתחרויות נשים, משום שספורטאיות אלו עשויות להיתפס כספורטאיות בעלות יתרון פיזי משמעותי על פני היריבות שלהן[11][12][13].