טרנסקסואליות
תופעה של אנשים שמרגישים כי הזהות המגדרית שלהם לא נמצאת בהלימה עם מינם הפיזיולוגי / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
טרנסקסואליות (באנגלית: Transsexualism) היא תופעה של אנשים שמרגישים כי הזהות המגדרית שלהם לא נמצאת בהלימה עם מינם הפיזיולוגי והם מעוניינים לשנות את גופם באופן תמידי לכזה שיתאים למגדר עימו הם מזדהים, לרוב בסיוע פעילות רפואית (כולל נטילת הורמונים או ניתוח) - שינוי זה נעשה במסגרת של תהליך להתאמה מגדרית.[1]
טרנסג'נדריות ערך זה הוא חלק מסדרת ערכים בנושא זהות מגדרית | |||
| |||
פורטל להט"ב |
נון קונפורמיות מגדרית או טרנסג'נדריות הם הרקע הזהותי והנפשי לרצון בביצוע החלפת מגדר פיזית. חלק מבין הטרנסג'נדרים חווים דיספוריה מגדרית, הרגשה עקבית של מצוקה או דיכאון מתמשך של אדם כתוצאה מחוסר הלימה בין הזהות המגדרית שלו לבין המין הפיזיולוגי, או כתוצאה מתגובות החברה לחוסר הלימה זה. רבים מהטרנסקסואלים הנמצאים בתחילתו או באמצע תהליך שינוי הגוף ואורח חייהם חווים מצוקה באופן תדיר, אשר נובעת בעיקר מהדיכוי החברתי ותפיסת הטרנסקסואל כבן המגדר הלא-נכון. כתוצאה מכך רבים שואפים לשנות את מינם כדי להתאים לתפקיד המגדרי התואם את זהותם. להלן, גבר טרנסקסואל הוא אדם שנולד במין נקבה ומזדהה כזכר, ואישה טרנסקסואלית היא אדם שנולד במין זכר ומזדהה כנקבה.
על פי עבודות מחקר רבות, הסימנים לכך שאדם יהיה טרנסקסואל או לפחות יפגין סוג של נון קונפורמיות מגדרית בבגרותו, עשויים להתחיל בגיל צעיר מאוד - לפעמים בגיל שנתיים או ארבע. דבר זה יכול לבוא לידי ביטוי בכך שהילד או הילדה מתנגדים באופן עקבי לתכתיבים המגדריים אשר לכאורה תואמים את הייעוד המגדרי שלהם. עבור חלק מהילדים הצעירים, רצון להיות משויך למגדר אחר יכולה להיות דבר זמני, עבור חלקם אין זה כך. אין דרך לחזות כיצד הילד יתפתח בהמשך חייו, ואי וודאות זו היא דבר קשה עבור הורים רבים. רוב הפסיכולוגים והרופאים טוענים כי חשוב שהורים יצרו סביבה משפחתית תומכת, שבה הילד מרגיש אהוב וכי בחירותיו מקובלות, ללא תנאים מוקדמים.[2] בקרב גורמי מקצוע בנושא הייתה מקובלת בעבר הגישה שהזדהות מגדרית שאינה תואמת את המין הביולוגי היא שגויה וניתנת לריפוי, אבל בעקבות מחקרים מדעיים מהעשורים האחרונים, ביניהם גם ממצאים ביולוגיים,[3] הגישה השתנתה ומקובל כי זהות מגדרית אינה נובעת מחינוך או מטראומה ואינה ניתנת לשינוי.[2]
בעקבות המחקר המדעי והניסיון הקליני, ההמלצה של רוב אנשי המקצוע היא לקבל זהות מגדרית שונה מהמין הביולוגי, במיוחד כאשר זהות זו מובאת בצורה עקבית ולאורך זמן, ובמיוחד בקרב בני נוער או אנשים מבוגרים יותר.[2] מלבד התמיכה של הסביבה הקרובה בבחירות האדם (לדוגמה שינוי המראה החיצוני באמצעות תסרוקת, בגדים או החלפת שם פרטי), ניתן לספק טיפולים רפואיים כמו טיפול הורמונלי או ניתוחים. לפי הניסיון המחקרי, אוסף הפתרונות האלה מפחיתים סיכונים בריאותיים ונפשיים, ומגדילים סיכוי לשילוב טוב יותר בחברה, ושמחת חיים רבה יותר.
נכון לשנת 2018 קיימים קבוצות שמרניות ומיעוט מקרב אנשי המקצוע שטוענים כי זהות מגדרית שונה היא סוג של בלבול פסיכולוגי, ומתנגדים לביצוע טיפולים מסוכנים בטרנסג'נדרים בשביל למנוע את התפתחותם המינית או בשביל להידמות לבני המגדר עמו הם מזדהים.[4][5] עם זאת, מחקרים עדכניים מבחינים בין זהות מגדרית טרנסג'נדרית עקבית, לבין התנהגויות שאינן מסווגות ככאלה, ולא מצאו תועלת בניסיון להתאים זהות טרנסג'נדרית יציבה לזוויג הביולוגי.[6]
חלק ממאבקם של הטרנסקסואלים הוא קבלה חברתית של המגדר בו הם מזדהים, במקום שידוכאו על פי גופם. קבלת הפרט על פי זהות מגדרית אישית, כלומר כזו שבה הפרט מזדהה, כוללת, בין היתר, התייחסות בשפה התואמת את מגדרו, הימנעות מאזכור חוויות מרות שעבר בעקבות התהליך, או מעיסוק פולשני לגבי איברו המוצנע. זאת מתוך ההבנה שהאיבר היחיד בו 'שוכנת' זהות המגדר (או לפחות, המידע הנוירונאלי בהקשרה), הוא המוח.
על מנת להתאים את הזהות הנפשית לזו הגופנית, טרנסקסואלים רבים מבצעים שינוי בהופעתם הפנוטיפית באופרציות רפואיות שונות (אנטומיות ופיזיולוגיות כאחד), המשמשות לשינוי מבנה ותפקוד הגוף כגון בצורה של טיפול הורמונאלי, ניתוח שינוי פנים וחלקם אף עוברים ניתוח לשינוי איבר המין (ראו וגינופלסטיקה ופאלופלסטיקה), וטיפולים קוסמטיים והיירולוגיים (כלומר הקשורים בהסרה\השתלה של שיער) בהתאם לזהות המגדר של הפרט.
לפי מחקר שנערך בארצות הברית על כ-6400 טרנסג'נדרים שרובם טרנסקסואלים ופורסם ב-2014, כ-42% מהטרנסקסואלים שנולדו כגברים וכ-46% מהטרנסקסואלים שנולדו כנשים, דיווחו שניסו להתאבד במהלך חייהם, לעומת 4.6% באוכלוסיית ארצות הברית הכללית.[7]