יהודה בורלא
סופר ישראלי / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
יהודה בּוּרְלָא (18 בספטמבר 1886 – 7 בנובמבר 1969) היה סופר ישראלי, חתן פרס ישראל לספרות יפה לשנת תשכ"א (1961), ומהסופרים הבולטים ב"כותל המזרח" של הספרות העברית החדשה. יצירתו פורשת יריעה רחבה של הווי ישראל בארצות המזרח ובירושלים העתיקה. היא מתאפיינת בדרך סיפור מזרחית הרוקמת מציאות וחזון בשלל גוונים, בדרכי בניין של הספרות המערבית הרומנטית, בפיוטיות, בהיקף אפי, בידיעת נפש הבריות ובמיוחד את נפש האִשָּׁה העברייה, בהרמת האהבה למדרגת קדושה, ובשאיפה לחסד ותום, אהבה ורחמים[1]. סיפוריו נקראו על ידי משכילים ופשוטי-העם, בני-נוער ומבוגרים כאחד.
עובדות מהירות לידה, פטירה ...
לידה |
18 בספטמבר 1886 ירושלים, ארץ ישראל, האימפריה העות'מאנית |
---|---|
פטירה |
7 בנובמבר 1969 (בגיל 83) תל אביב-יפו, ישראל |
מדינה | ישראל, פלשתינה (א"י) |
שפות היצירה | עברית |
בן או בת זוג | מרים בורלא |
צאצאים | עפרה בורלא-אדר, יאיר בורלא, עודד בורלא, צוריה בן נון |
פרסים והוקרה |
|
סגירה