יהושע בן נון
מנהיג ונביא לאחר מות משה רבינו / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן (הושע בן נון) הוא דמות מקראית. על פי המקרא היה נשיא שבט אפרים, מנהיג עם ישראל אחרי מות משה וכובש הארץ בתקופת התנחלות השבטים. קודם לכן היה משרתו של משה וגם תלמידו. במעמד הר סיני ליווה את משה בדרכו לקבל את לוחות הברית עד מרגלות ההר, ויחד עם כלב בן יפונה היה במיעוט משנים עשר המרגלים שתמך במשה. לפי התלמוד, אחד התנאים סבר שהוא אף כתב את שמונת הפסוקים האחרונים בתורה, המתארים את מות משה והחלפתו, וכן שהוא הכותב של ספר יהושע[1].
יהושע בציור קיר בבית הכנסת בדורה אירופוס, המאה ה-3 | |||||
לידה | ארץ גושן, מצרים | ||||
---|---|---|---|---|---|
פטירה |
ב'תקט"ז (1245 לפנה"ס) כנען | ||||
מקום קבורה | תמנת חרס, ארץ ישראל | ||||
|
יהושע מוזכר לראשונה בקרב שניהלו בני ישראל מול עמלק ברפידים, קרב אותו ניהל יהושע. לאחר מכן היה יהושע אחד משנים עשר המרגלים שנשלחו לתור את הארץ, יחד עם כלב בן יפונה. בהזדמנות זו, הוסיף לו משה את האות י' לשמו, שהיה בתחילה "הושע"[2].
לאחר מותו של משה, שמינה את יהושע ליורשו, הנהיג יהושע את בני ישראל לארץ כנען, וניהל את מסע כיבוש הארץ, החל בכיבוש יריחו וכיבוש העי, דרך הניצחון על חמשת המלכים במקדה (שם אמר: ”שמש בגבעון דום וירח בעמק איילון”), כיבוש לבנה, לכיש, עגלון, חברון ודביר, ועד לקדש ברנע בדרום, עזה במערב וחצור בצפון. יהושע גם הוביל את מעמד הברכה והקללה עם כניסת עם ישראל לארץ, כפי שהנחה משה בציווי המובא בספר דברים. לפי המקרא נחלת יהושע בן נון הייתה בתמנת חרס ושם נקבר.
יהושע נחשב לשופט הראשון ששפט את ישראל בתקופת השופטים[3]. רבי משה בן מיימון מביא את סמיכת יהושע בתור דוגמה למינוי מלך על ידי סנהדרין ונביא[4].