יוהאן סמואל שרטר - Wikiwand
For faster navigation, this Iframe is preloading the Wikiwand page for יוהאן סמואל שרטר.

יוהאן סמואל שרטר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יוהאן סמואל שרטר
לידה 2 במרץ 1753
גובן, גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 2 בנובמבר 1788 (בגיל 35)
לונדון, ממלכת בריטניה הגדולה עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק מלחין, פסנתרן עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם המוזיקה הקלאסית בתקופת הבארוק עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה מוזיקה קלאסית עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה פסנתר עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג רבקה שרטר עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

יוהאן סמואל שרטרגרמנית: Johan Samuel Schröter;‏ בסביבות 1752 - 2 בנובמבר 1788) היה פסנתרן ומלחין גרמני, בנו של האבובן יוהאן פרידריך שרטר ואחיהם של הזמרת קורונה שרטר, הכנר יוהאן היינריך שרטר והזמרת מריה הנרייטה שרטר.

ביוגרפיה

סמואל שרטר החל את הכשרתו המוזיקלית אצל אביו, ומשנת 1763 למד אצל המלחין יוהאן אדם הילר בלייפציג ושר בקונצרטים שלו עד שהתחלף קולו. לאחר זאת, משנת 1767, הופיע בנגינה בפסנתר. כשחזרו שאר בני משפחתו מלונדון ללייפציג בשנת 1773 או 1774, נשאר סמואל בלונדון והוציא לאור כמה קבצים של מוזיקה קאמרית בזה אחר זה, בהם אופוס 1 ו-2, שהופיעו עוד קודם באמסטרדם. הרוזן בריהל, מוזיקאי חובב שהן משפחת שרטר והן הילר עמדו בקשרים קודמים עמו, היה לפטרונו והוא הקדיש לו את הסונאטות שלו אופוס 1.[1]

באמצעות יוהאן כריסטיאן באך הגיע שמו של שרטר אל חצר המלכות האנגלית, שגילתה עניין בפסנתרן והעניקה לו את חסותה. עם מות באך בשנת 1782 מינתה המלכה שרלוט את שרטר לקאפלמייסטר בחצרה. נישואיו החטופים לאחת מתלמידותיו קטעו את הקריירה הציבורית שלו, אך הוא יצר קשר עם הנסיך מוויילס (מי שיהיה המלך ג'ורג' הרביעי) והופיע בקביעות בקונצרטים שלו, הפרטיים למחצה ובאירועים אחרים של מעמד האצולה. בריאותו התדרדרה והוא מת בגיל צעיר ממחלת ריאות. אשתו, רבקה שרטר, למדה לאחר זמן אצל יוזף היידן בביקורו הראשון בלונדון, והוא שמר על מכתביה והקדיש לה את שלישיות הפסנתר שלו, מס' 24-6 ברשימת יצירות היידן.[1]

נגינתו של שרטר הצטיינה במגע קליל ומלא חן. המוזיקה שלו קירבה את סגנון "האלגרו המזמר" אל לב קהל המאזינים האנגלי והקונצ'רטי אופוס 3 ו-5, בין הראשונים באנגליה שנועדו במפורש לפסנתר, נחלו הצלחה והשפעה בלתי מבוטלת, אם כי לאוזן המודרנית הם נשמעים חסרי ברק בהרכביהם הצנועים ובאופיים הקאמרי, בהשוואה ליצירתו הבוגרת של מוצרט, בתפיסתה הסימפונית והדראמטית.[1]

הערות שוליים

{{bottomLinkPreText}} {{bottomLinkText}}
יוהאן סמואל שרטר
Listen to this article