יום האדמה
מועד שנתי של ערביי ישראל ושל הפלסטינים / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
יום האדמה (בערבית: يوم الأرض - יום אלארץ'/אל-ארד), שחל ב-30 במרץ, הוא אירוע המוגדר כ"יום לציון המאבק במדיניות הנישול והאפליה". יום האדמה נתפס כסמל במגזר הערבי למאבק כנגד מדיניות הממשלה הישראלית בנושא הקרקעות. בתאריך זה בשנת 1976 הכריזו ערביי ישראל על שביתה כללית בתגובה להחלטת הממשלה (ממשלת רבין הראשונה) על הפקעת קרקעות מהכפר סח'נין לטובת העיר כרמיאל. מאז 1948 ועד למועד זה נקטו ממשלות ישראל פעמים רבות בפעולות כאלה – ללא התנגדות משמעותית מצד ערביי ישראל מעבר להפגנות מחאה מדי שנה ברחבי הערים עם שלטים בערבית לצד הנפת דגלי פלסטין.
מדינה |
|
---|---|
סוג | יום זיכרון והפגנות מחאה |
חוגגים | ערביי ישראל ופלסטינים ברשות הפלסטינית וברצועת עזה |
מועד | |
תאריך | 30 במרץ מדי שנה, מאז 1976 |
ב-30 במרץ 1976 הכריז "הוועד הערבי להגנת הקרקעות" על שביתה כללית של ערביי ישראל בתגובה לתוכנית. הקריאה זכתה להיענות רחבה, רוב ערביי ישראל השתתפו בשביתה ובישובים רבים פרצו הפגנות סוערות. מוקד ההפגנות המרכזי היה בגליל, בעיר סח'נין ובישובים סמוכים עראבה ודיר-חנא, אולם הפגנות סמוכים התקיימו גם באזורים אחרים, בואדי עארה ובמשולש.
בהחלטה של ראשי מפלגת העבודה, ראש הממשלה יצחק רבין, שר הביטחון שמעון פרס ושר המשטרה שלמה הלל, הוכנסו כוחות צבא ומשטרה כדי לדכא את ההפגנות, שהיו לא אלימות בתחילה ולאחר מכן הפכו אלימות. שישה מפגינים נורו למוות: ארבעה על ידי כוחות צה"ל ושניים על ידי המשטרה. שלושה מההרוגים היו בסח'נין. מאז מצוין היום בקרב חלק מהאוכלוסייה הערבית בישראל כסמל למאבק במה שחלקם תופסים כמדיניות מפלה של ממשלות ישראל.
הפעולות לדיכוי ההפגנות כללו החלטה על הטלת עוצר ביישובים הערבים. החלטה זאת נחשבת כצעד שהביא להסלמה בעימותים, מפני שערבים רבים לא נענו לה, מה שחייב את כוחות המשטרה והצבא להפעיל כנגדם כוח, לרבות ירי חי שגרם למותם של שישה מפגינים.
הכרזת השביתה הכללית הייתה אירוע מכונן בתולדות האוכלוסייה הערבית בישראל, שעד אותה עת חסרה הנהגה שנאבקה למען הצרכים של האזרחים הערבים.[1] אחד המנהיגים הבולטים ביותר של המאבק היה תאופיק זיאד, משורר וראש עיריית נצרת שנבחר מטעם רק"ח (המפלגה המייסדת של חד"ש).