יוסף אלרון - Wikiwand
For faster navigation, this Iframe is preloading the Wikiwand page for יוסף אלרון.

יוסף אלרון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יוסף אלרון
לידה 20 בספטמבר 1955 (בן 65)
חיפה, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל  ישראל
השכלה
  • אוניברסיטת בקינגהאם, אנגליה (תואר בוגר במשפטים, .LL.B)
  • אוניברסיטת חיפה (תואר מוסמך במינהל ביטחון לאומי, .M.A)
עיסוק שופט עריכת הנתון בוויקינתונים
שופט בית המשפט העליון
30 באוקטובר 2017–מכהן
(3 שנים ו־4 שבועות)
תחת נשיא בית המשפט העליון חיות
נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה
יולי 201330 באוקטובר 2017
(כ־4 שנים ו־17 שבועות)
תחת נשיא בית המשפט העליון גרוניס ונאור
שופט בית המשפט המחוזי בחיפה
יוני 200330 באוקטובר 2017
(כ־14 שנים)
שופט בית משפט השלום בחיפה
מרץ 1994–יולי 2003
(כ־9 שנים ו־17 שבועות)
תפקידים בולטים
  • נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה
  • שופט צבאי, סא"ל (במיל') בבית הדין הצבאי לערעורים
  • יו"ר הוועדה הבוחנת של לשכת עורכי-הדין
  • ראש צוות הבדיקה הבכיר לבחינת ההיבטים המערכתיים של ממשק העבודה בין השופטים הדנים בבקשות לפני הגשת כתב אישום לבין גורמי התביעה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

יוסף אלרון (נולד ב-20 בספטמבר 1955) הוא שופט בבית המשפט העליון החל מ-30 באוקטובר 2017. קודם לכן, כיהן כנשיא בית המשפט המחוזי בחיפה.

ראשית חייו ומשפחתו

יוסף אלרון (אלפריח) נולד במעברת "מחנה דוד" שבחיפה. הוא הצעיר מבין תשעת ילדיהם של צדיקה ועובדיה, שעלו לישראל ממוסול שבעיראק בשנת 1951. למד בבית הספר היסודי "נירים" וביולי 1973 סיים את לימודיו התיכוניים בבית הספר "תיכון ערב חדש" בחיפה. בשנים 1973–1977 שירת בצה"ל והשתחרר בדרגת סגן. לאחר מכן נסע ללונדון, שם עבד במסגרות ביטחוניות שונות עד לשנת 1980.[1] בשנת 1982 הוסמך למשפטים (LL.B.) באוניברסיטת בקינגהאם שבאנגליה. בשנת 1983 חזר לישראל והחל להתמחות במשרדי עורכי דין בחיפה - סולומון ליפשיץ ושות', גורי סובול ושות' ולאחר מכן בפרקליטות מחוז חיפה. בשנת 2001 קיבל תואר שני במדעי החברה (.M.A) בתחום "מינהל ביטחון לאומי" מאוניברסיטת חיפה.

בשנת 1985 סיים את ההתמחות במשפטים והוסמך כעורך דין. אלרון עבד כעורך דין עצמאי בתחומים הפלילי והאזרחי, במשרד שפתח במדרחוב נורדאו, בשכונת הדר בחיפה.

קריירה כשופט

במרץ 1994, לאחר שמונה שנים שבהן עסק בעריכת דין, התמנה לשופט בבית משפט השלום בחיפה. בשנת 1995 עבר בשירות המילואים ליחידת בתי הדין הצבאיים, וכיהן במסגרת זו כשופט בבית הדין הצבאי במחוז הצפון.

ביולי 2003 מונה לשופט בבית המשפט המחוזי בחיפה, ועסק בעניינים אזרחיים, מנהליים[2] ופליליים. החל משנת 2005 דן כאב בית דין במגוון רחב של כתבי אישום בעבירות חמורות ועמד בראש מספר הרכבים של תיקי פשע חמור.[3] משנת 2010 החל לכהן כשופט צבאי במילואים בבית הדין הצבאי לערעורים בדרגת סא"ל. באותה שנה השתתף בתוכנית "השופט כמנהל" של הפקולטה לניהול באוניברסיטת תל אביב, ובשנת 2012 נטל חלק בתוכנית הכשרה לנשיאים ולסגני נשיאים, אף היא מטעם הפקולטה לניהול באוניברסיטת תל אביב. במרץ 2012 קודם לכהונת סגן נשיא בבית המשפט המחוזי בחיפה, ולאחר פרישתו של סגן הנשיא, השופט אילן שיף, היה אחראי, בין היתר, על המחלקה הפלילית בבית המשפט המחוזי. ב-4 ביולי 2013 החל לכהן כנשיא בית המשפט המחוזי בחיפה.

מאוגוסט 2014 עד מרץ 2018 שימש כיו"ר הוועדה הבוחנת של לשכת עורכי הדין, הממונה על שאלון בחינת ההסמכה של הלשכה.[4] בתקופה זו חלה ירידה ניכרת בשיעור מעבר הבחינה. בתפקידו זה היה ממובילי הכנסת שאלה פתוחה הדורשת ניסוח עצמאי של הנבחן, לבחינת ההסמכה.[5]

בפברואר 2017 אישרה הוועדה למינוי שופטים בפה אחד את מינויו לבית המשפט העליון, במסגרת הסכם בין חברי הוועדה למינוי ארבעה שופטים. כמה משופטי בית המשפט העליון התנגדו למינויו, ואהרון ברק אף רמז לגביו כי הוא "איננו חלק מהמשפחה" של שופטי בית המשפט העליון.[6] מנגד, הוא זכה לתמיכה חזקה מצדם של חברי הוועדה לבחירת שופטים, שרת המשפטים איילת שקד והשר משה כחלון, ואף היה המועמד המועדף על לשכת עורכי הדין.[7][8][9] הוא נכנס לתפקיד זה ב-30 באוקטובר 2017.[10]

עמדותיו ופסיקותיו

בהיותו נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה, השופט אלרון הביע דאגה מכך, שקיים חוסר אמון רב בקרב הציבור במערכת המשפט בכללותה, וציין מספר פעמים כי יש לחתור להשבת אותו אמון, שכן המערכת תלויה באמון הציבור.[11] בהזדמנות אחרת אמר כי לא די בשיפור הממשק המנהלי שבין ציבור המתדיינים ועורכי הדין לבין בית המשפט, וכי גם השופטים צריכים לחתור לשיפור בתפקודם. עוד ציין, כי גם לעורכי הדין תפקיד חשוב בהשבת אמון הציבור במערכת.[12]

אלרון שב ומדגיש את חשיבות הקשר עם האזרח וציין, לא אחת, כי חשוב להבין איך הדברים נראים מנקודת מבטו של אותו אזרח, שעבורו, "המפגש עם בתי המשפט הוא, לא פעם, מפגש טעון ומרגש, ולעיתים המפגש הדרמטי בחייו", לדבריו.[13] גישה כללית זו שזורה בפסיקותיו בהן הוא מקפיד להעצים את האזרח בהתמודדותו מול רשויות המדינה בהגנה על זכויותיו בכל תחומי המשפט.[14]

ביטחון

אלרון נחשב לשופט ביטחוניסט. הוא היה מבין ארבעת השופטים שסברו כי יש לאשר את פסילתה של חברת הכנסת היבא יזבק מהתמודדות בבחירות לכנסת ה-23.[15] בעניין אחר, קבע השופט אלרון כי יש להעניק פרשנות מרחיבה לעבירת הסיוע לאויב במלחמה והדגיש כי "הרשעה בעבירות הנוגעות לסיוע לאויב במלחמה, בין בדרך של ביצוע מושלם של העבירה, ובין בקשירת קשר או בניסיון, מחייבת הטלת עונשים כבדים וממשיים על מבצעי העבירה".[16] בעניינו של חייל שהורשע בפציעה בנסיבות מחמירות וגרם מוות ברשלנות, סבר בדעת מיעוט שאין להחמיר בעונשו וכתב: "עלינו לנהוג בזהירות יתירה שעה שאנו בוחנים את פעולותיהם של אנשי כוחות הביטחון סביב פעילות מבצעית או במצבי לחימה. בחינה זו אינה יכולה להיות "סטרילית", בתנאי מעבדה, תוך הפעלת חכמה שלאחר מעשה, אלא עליה לקחת בחשבון את נסיבות האירוע, תנאי השטח ותחושות הנפשות הפועלות בזמן אמת".[17]

במקרה אחר קבע השופט אלרון שאין להתערב בהחלטת היועץ המשפטי לממשלה שלא להעמיד לדין פלילי חוקרי שב"כ בשל טענות לעינויים במהלך חקירה של אדם פלסטיני. בפסק הדין נקבע כי תיאוריו של המתלונן את האמצעים שהופעלו נגדו לא הוכחו, וכי "האמצעים המיוחדים" שהשב"כ הודה בנקיטתם נדרשו לצורך סיכולה המיידי של "סכנה מוחשית של פגיעה בחיי אדם", ועל כן השימוש שעשו חוקריו באמצעים אלה חוסה תחת "סייג הצורך". כמו כן נדחתה בפסק הדין העתירה לביטול הנחיות בשב"כ, המאפשרות התייעצות של חוקרים עם דרגים בכירים מהם באשר להפעלת "אמצעים מיוחדים" במהלך החקירות.[18] בקשה לדיון נוסף על פסק הדין נדחתה בהחלטת נשיאת בית המשפט העליון, השופטת אסתר חיות.[19]

כמו כן, השופט אלרון הוא מבין שופטי בית המשפט העליון הסבורים כי יש לאפשר הריסת בתי מחבלים כאמצעי הרתעתי, אשר קבע כי "חרף הספקות שהובעו בעת האחרונה בפסיקה ובספרות ביחס לכוח ההרתעה של הריסת בתים, עמדתי היא כי כאשר הוכיח המפקד הצבאי שקיים אפקט הרתעתי ראוי ומשמעותי, כבענייננו, הרי שאין להתערב בהחלטת הרשויות המוסמכות לעשות שימוש באמצעי זה".[20]

בעניין נוסף, קבע אלרון כי יש לפרש בצורה רחבה את המונח "הסתרה" בחוק המאבק בטרור, המאפשר למדינה לתפוס ולהחרים טובין שנעשה ניסיון להבריחם לרצועת עזה, כך שהוא יחול לא רק על הסלקת הציוד, אלא על כל פעולה שיש בה כדי להקשות על גילויו של הרכוש.[21]

משפט פלילי

פסיקתו של השופט אלרון במשפט הפלילי מתאפיינת בשילוב של מדיניות ענישה מחמירה לצד עמידה דווקנית ובלתי-מתפשרת על זכויות נאשמים, תוך בחינה מדוקדקת של הראיות שבפניו. כך, בעניינו של אלון חסן, לשעבר יו"ר ועד עובדי נמל אשדוד, הדגיש השופט אלרון כי "אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות; ועליו להסיק את המסקנה המשפטית המתבקשת ממכלול העובדות שהוכחו בפניו, ולא על פי 'תחושת בטן' שאינה מבוססת היטב בראיות".[22]

כמו כן, במקרה נוסף הרשיע השופט אלרון אדם בביצוע עבירות מין בקטינות לאחר שזוכה בבית המשפט המחוזי, וקבע כי כאשר הערכאה הדיונית קבעה כי גרסת מתלוננת "לכל הפחות 'אינה משוללת יסוד' ו'אינה שקרית', פתוחה הדרך בפני ערכאת הערעור לבחון לגופם את אותם קשיים וחוסרים ראייתיים שעוררו את הספק הסביר בליבה של הערכאה הדיונית".[23]

ענישה

השופט אלרון הוא מהמחמירים בענישה. לגבי הקלה בענישה בגלל שיקום הוא כתב, במקרה בו התנגד בדעת מיעוט להקלה בעונש: "שיקול השיקום אינו השיקול היחיד שיש להביא במנין השיקולים לצורך גזירת דינו של נאשם. הקלה בעונשו של נאשם בשל שיקולי שיקום מהווה חריג ...".[24] על הקלה בעונש בעקבות סולחה הוא כתב[25]:

"מתן גושפנקה ל"סולחות" כמעין "מרכיב משלים" לדרכי הענישה הקבועים בדין, יש בו כדי להוות מעין הפרטה פסולה של ההליך הפלילי. לא זו בלבד שאין במערך ההסכמות בין משפחת העבריין לבין משפחת הקורבן כדי להוות חלופה לדין הפלילי, אלא שהשלמה עם מעגל אלימות הכולל שימוש בנשק חם בטרם הצדדים פועלים ליישוב מחלוקותיהם "בדרכי שלום" חותר תחת יסודות הדין הפלילי. איתותה של מערכת המשפט כי "סולחה" עשויה להביא להקלה משמעותית בעונשו של העבריין מחליש את ההרתעה מפני ביצוע עבירות וחושף את קורבן העבירה ואת משפחתו ללחצים פסולים."

אלרון גם הביע את דעתו נגד ההצעה להרחיב את תחולת האפשרות להטיל עונש מופחת על רוצחים הסובלים מהפרעות נפשיות, וכתב שעל בית המשפט: "לשוות לנגד עיניו את הערך של קדושת חיי אדם, שהופר ונרמס במעשה הרצח, ולנהוג במידה כפולה ומכופלת של זהירות בטרם ישית עונש מופחת על נאשם. לטעמי, קביעתו של עונש מופחת צריכה להישמר אפוא לאותם מצבים חריגים ביותר".[26]

על מגוון רחב של עבירות כתב שיש להחמיר בעונשן. כך לגבי פגיעה בקטינים בתוך המשפחה,[27] לגביה כתב: "הענישה המחמירה בשל עבריינות המין בתוך המשפחה המבוצעת על ידי דמויות בעלות סמכות בתוך התא המשפחתי, מבטאת סלידה עמוקה מהניצול של המבנה המשפחתי, שבבסיסו הורים ואחים בוגרים לעומת ילדים רכים בשנים התלויים באופן כמעט מוחלט בדמויות המשמעותיות במשפחה". לדבריו, גם "כאשר גורם אחר במשפחה זוכה למעמד דומה [לזה של הורה], ומנצלו לשם פגיעה מינית בבן-בת משפחה, השיקולים שבבסיס הצורך בענישה מחמירה ומרתיעה נותרים בעינם".[28] במקרים נוספים, שהתייחסו לעבירות של שימוש בנשק[25] והריגה בתאונת דרכים הוביל להחמרה בענישה[29] והביע עמדה ברורה בעד ענישה מחמירה.[30]

לגבי עבירות מס כתב אלרון[31]:

"בית משפט זה חזר ועמד על חומרתה של עבריינות המס, אשר נובעת מפגיעתה הקשה במשק, בכלכלה ובמגוון היבטים חברתיים הנוגעים לנטל תשלום המיסים, כמו גם מהקושי הרב שבחשיפתה. נפסק לא אחת, כי יש ליתן לחומרה זו ביטוי ממשי במסגרת גזירת עונשו של מי שהורשע בעבירות אלה, תוך מתן עדיפות לשיקולי הרתעה ולאינטרס הציבורי שבהחמרת הענישה על פני נסיבותיו האישיות של הנאשם, וכאשר נקודת המוצא היא כי העונש ההולם בעבירות אלה הוא מאסר בפועל".[32]

אלרון אף מביע את סלידתו מעבירות שנעברו גם כשהנושא אינו עומד להחלטתו. במקרה אחד, בו רוצח פנה לבית המשפט בדרישה שיקבע שהוא זכאי לשחרור מוקדם, הביע אלרון, למעלה מן הצורך, את שאט נפשו מחומרת העבירה של הרוצח.[33] בערעורו של הרב עזרא שיינברג, הביע אלרון התנגדות להסדר הטיעון שהושג עמו וכתב: "אני מביע פליאה על הסדר הטיעון העונשי אליו הגיעו הצדדים, אף לאחר שהוצג לנו הנימוק שעמד בבסיס ההגעה להסדר. לגישתי, על אף שהעונש שהוטל על המערער על ידי בית המשפט המחוזי מצוי ברף העליון של טווח הענישה שעליו הסכימו הצדדים במסגרת הסדר הטיעון, עונש זה אינו הולם כלל את חומרת מעשיו."[34]

חריג למדיניות הענישה המחמירה שלו נמצא ביחס שלו לעבירות שנעשו על ידי כוחות הביטחון. כמו כן, לעיתים מדגיש אלרון את כלל אי ההתערבות בפסיקות של הערכאה הדיונית, לפיו יש להתערב בענישה רק כאשר קיימת סטייה ניכרת ממדיניות הענישה הראויה. מטעם זה הוא התנגד, בדעת מיעוט, להחמרה בעונשו של אדם שהורשע בהריגה. כן הביע אלרון את עמדתו בדעת מיעוט, שכלל אי מיצוי העונש בערעור חל גם על פיצוי לנפגע עבירה.[35]

הליך פלילי

במישור הפרוצדורלי, עמד השופט אלרון פעמים רבות על ההכרח שבהקפדה על תקינות ההליך הפלילי וההגנה על זכויותיהם של נאשמים במסגרתו.[36]

על רקע זה, השופט אלרון נקט בעמדה שלפיה במסגרת ההליך הפלילי ניתן להעלות טענות נגד סבירות עצם ההחלטה להעמיד אדם לדין, כחלק מדוקטרינת ההגנה מן הצדק. עם זאת, הדגיש השופט אלרון כי התערבות בשיקול דעת רשויות התביעה והאכיפה תיעשה במקרים חריגים וקיצוניים בלבד.[37]

במספר מקרים הדגיש כי על רשויות החקירה להקפיד על הוראות הדין ועל הוראות נוהלי החקירה לשם הגנה על זכויות נחקרים. לדבריו במקרים שבהם רשויות החקירה חורגות מסמכויותיהן ופוגעות בזכויות הנחקרים אל לחוקרי המשטרה להניח כי כל פעולותיהם יזכו להכשר מצד בתי המשפט.

כך, קבע כי ככלל, אין להעניק צו חיפוש בטלפון נייד במקרים שבהם בבסיס הבקשה למתן הצו מידע שהושג בחיפוש קודם במכשיר שבוצע שלא כדין. זאת, בין היתר במטרה למנוע פגיעה חמורה בזכות הנחקר לפרטיות, וכן למנוע "מסע דיג" של רשויות החקירה במכשירי הטלפון הניידים של נחקרים על מנת למצוא פיסת מידע שתצדיק בהמשך הדרך הוצאת צו חיפוש. בהקשר זה כתב כי:

"ביצוע עבירות על ידי גורמי אכיפת החוק מהווה תופעה פסולה שאין להשלים עימה. המטרה אינה מקדשת את האמצעים, ואין בעצם השאיפה למיצוי החקירה כדי להתיר לחוקרי המשטרה לבצע עבירות האסורות בדין. על רשויות החקירה להקפיד הקפד היטב על הוראות החוק ועל יישום נוהלי החקירה, ולהוות דוגמה לכל אזרח להתנהגות נאותה. לא יעלה על הדעת כי במסגרת מאמציהן למיגור הפשיעה יבצעו חוקרי המשטרה פעולות המנוגדות לדין, שהרי אין מתקנים עוול בעוול [...] הליכי חקירה בלתי תקינים עלולים להוביל בסופו של יום לחוסר אמון בתוצאות החקירה – הן מצד בית המשפט הדן בהליך העיקרי והן מצד הציבור. חקירה שאינה מתנהלת בשום שכל זורעת ספקות בליבו של בית המשפט, מקשה עליו לברר את העובדות הדרושות להכרעתו – ופוגמת בהליך הפלילי ובאמון הציבור בו".[38]

השופט אלרון אף הביע ביקורת על התנהלות הרשויות במקרה שבו חומרי החקירה לא הועברו במלואם לנאשם, וסבר כי די בכך בכדי להצדיק מתן היתר לחזור בו מהודאתו בביצוע העבירות שיוחסו לו. לשיטתו:

"הפגיעה בזכות העיון בחומרי החקירה מהווה פגיעה ממשית ומהותית בזכותו של נאשם להליך הוגן, ובפרט באפשרותו להתגונן מפני האישומים המיוחסים לו. פגיעה שכזו, של אי-העברת חומרי חקירה, יכול שתעלה בנסיבות מסוימות עד כדי חשש לעיוות דין של ממש, אשר יצדיק מתן היתר לנאשם לחזור בו מהודייתו".[39]

במקרה אחד, הונחו לפתחו שתי בקשות רשות ערר מטעם נאשמים שערריהם על עיכוב שחרורם ממעצר נדחו על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב ללא דיון. השופט אלרון קיבל את עמדת המבקשים והורה לבית המשפט המחוזי בתל אביב לקיים את הדיון בעררים עוד באותו הערב, ואף ביקש להעביר את החלטותיו במישרין לנשיא בית משפט המחוזי בתל אביב. בהחלטתו כתב אלרון כי "דחיית הערר על אתר ומבלי לשמוע את טיעוני בא-כוח המבקש, תוך קיום דיון כנדרש, מהווה פגיעה של ממש בזכותו של המבקש להליך הוגן ולקבלת יומו בפני בית המשפט".[40]

במקרה נוסף הורה השופט אלרון להביא עצור לבדיקה פסיכיאטרית לאלתר, בליל שישי, לאחר שבתי המשפט השלום והמחוזי לא דנו בבקשה לעשות כן והורו על מעצרו ללא נוכחות עורך דין בשל כניסת השבת.[41]

הקפדה זו על זכויותיהם של נאשמים באה לידי ביטוי גם בפסיקותיו הנוגעות להחלטותיהם של בתי המשפט להורות על מעצרם של נאשמים עד לתום ההליכים ולא לשחררם לחלופת מעצר. לשיטתו, "גם כאשר מדובר בעבירה החמורה ביותר בספר החוקים, ובהתקיים עילות למעצרו של הנאשם, מצוות המחוקק היא לבחון אם ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור שפגיעתם בחירותו של הנאשם פחותה".[42] בעניין אחר הדגיש כי "במסגרת מכלול השיקולים שיש לבחון בהחלטה על מעצר עד תום הליכים, יש להתייחס גם להשלכות המעצר על ילדי הנאשם".[43]

בהקשר זה קבע באחת מהחלטותיו שעל אף החשש להימלטותו של אדם שהתבקשה הסגרתו לידי מדינה אחרת, ועל אף החשיבות שבקיום התחייבויותיה הבין-לאומיות של ישראל להסגיר אדם שעתיד לעמוד לדין במדינה אחרת, אין בעצם ההכרזה עליו כ"בר הסגרה" כדי להצדיק את מעצרו מאחורי סורג ובריח – ויש לבחון את האפשרות לשחררו לחלופת מעצר.[44] בשני מקרים שבהם נדחה ערר של עצור על החלטה לעכב את שחרורו ממעצר מבלי לקיים דיון במעמד הצדדים, ביטל השופט אלרון את ההחלטה בערר בקובעו כי "דחיית הערר על אתר ללא שמיעת טיעוניו של בא-כוח המבקש, תוך קיום דיון כנדרש, מהווה פגיעה של ממש בזכותו של המבקש להליך הוגן ולקבלת יומו בפני בית המשפט".[45] עוד הודגש בפסיקותיו כי אם בית המשפט סבור שקיימת אפשרות עקרונית לשחרור נאשם לחלופת מעצר, עליו להתרשם באופן ישיר ובלתי אמצעי מהמפקחים המוצעים בטרם יחליט שאין מקום לשחררו לחולפת מעצר.[46]

לצד זאת, השופט אלרון אינו חוסך בביקורת על הימשכותם של הליכים פליליים בבתי המשפט בעוד הנאשם מצוי במעצר, וקרא לא אחת לבתי המשפט להאיץ את הדיונים ולהביא לסיום ההליכים.[47]

כך, באחד המקרים קבע השופט אלרון כי "מציאות שבה נאשם שוהה במעצר למעלה משנה וחצי בטרם הוחלט כי נסיבותיו מצדיקות את מעצרו עד תום ההליכים, היא כמעט בלתי נתפסת, ויש לעשות ככל הניתן כדי למנוע הישנותה במקרים אחרים". לצורך כך אף קרא ל"שינוי חקיקתי שעל פיו שלוש או ארבע הבקשות הראשונות להארכת מעצרם של נאשמים לפי סעיף 62 לחוק המעצרים תוגשנה לבית המשפט שבו מתנהל תיק המעצר, ותידונה על ידי נשיא בית המשפט", וזאת במטרה להביא "למודעות גדולה יותר ומעורבות הכרחית של נשיאי בתי המשפט באשר להתקדמות תיק המעצר לצד שמיעת התיק העיקרי", ולאפשר "התנהלות מבוקרת, מפוקחת יותר, ובכלל זה ניוד שופטים בתוך בית המשפט לצורך מתן קדימות לתיקים בהם נדרש זמן שיפוטי רב יותר מהמקובל, כאשר ברקע נלקחת בחשבון שהותם של הנאשמים במעצר עד שיוכרע דינם".[48]

באחת מהחלטותיו קבע כי ההסדר הקיים, המאפשר לתביעה להגיש חומר חסוי לצורך ביסוס קיומה של עילת מעצר עד תום ההליכים "אינו חף מקשיים ומעורר חוסר נחת ניכר, שהרי יש בו כדי לפגוע בזכותו הבסיסית של נאשם להתמודד עם הטענות המופנות נגדו, ואף לפגום ביכולתו של הסנגור להעניק לו ייעוץ וייצוג משפטי הולם בהיעדר ידיעה ברורה אודות טיב הראיות החסויות להן טוענת המאשימה".[49]

במסגרת החלטותיו, הדגיש השופט אלרון כי שחרורו של נאשם לחלופת מעצר בפיקוח מחייבת השגחה משמעותית מצד המפקחים. במסגרת זאת, אף הורה על חילוט ערבות בסך כולל של 9.5 מיליון ש"ח להבטחת מעצרו של נאשם בביצוע עבירות רצח וניסיון לרצח במסגרת ארגון פשיעה, בתנאי פיקוח אלקטרוני, לאחר שברח ממעצר. בהקשר זה הדגיש אלרון כי "יידעו ויפנימו המתחייבים לפקח על חשוד, נאשם או נידון את מלוא כובד האחריות המוטל על כתפיהם, ויידע כל נאשם השוקל להפר את תנאי שחרורו בערובה כי הוא עתיד לפגוע פגיעה אנושה במבקשי טובתו אשר הסכימו לערוב לו".[50]

משפט מנהלי וחוקתי

פסיקותיו של השופט אלרון בתחום המשפט המנהלי והחוקתי מבטאות ריסון שיפוטי וזהירות בהתערבות בשיקול הדעת המנהלי וביחסים שבין הרשות המחוקקת והרשות המבצעת.

השופט אלרון מקפיד להדגיש בפסיקותיו כי "בית המשפט הבוחן החלטה מינהלית אינו מחליף את שיקול דעתה של הרשות המינהלית אשר מופקדת על קבלת ההחלטה בשיקול דעתו שלו, ואינו מתערב בהחלטה אף אם ניתן היה לקבל החלטה טובה יותר". לשיטתו, "תפקידו של בית המשפט מתמצה בבחינת סבירות ההחלטה והליך קבלתה, באופן הבוחן האם נפלו פגמים המצדיקים את ביטולה".[51] בהתאם, השופט אלרון הדגיש את שיקול הדעת הרחב המסור לרשויות התביעה בהחלטה על פתיחה בחקירה פלילית כמו בהחלטה אם להעמיד אדם לדין.[52]

באחד מפסקי הדין שלו כתב:

"במקרים רבים אין צורך להידרש לדיון מורכב באשר לשאלת היקף הביקורת השיפוטית שיש להפעיל על החלטות הרשות המבצעת והרשות המחוקקת – ודי להקפיד כי בית משפט זה לא יידרש לסוגיות אשר לא בשלה העת להכריע בהן. כך, יימנע בית המשפט מהפעלת ביקורת שיפוטית כאשר הדבר אינו הכרחי, באופן שיבטיח כי הצעותיו ועמדותיו של בית המשפט לא יכבלו את עצמאותן של הרשויות האחרות בהליך קבלת החלטתן. הדבר נחוץ במיוחד במקרים שבהם מתנהלת בפני בית המשפט 'עתירה מתגלגלת' אשר במסגרתה מקבלת המדינה את טענות העותרים באופן חלקי ומציעה מיוזמתה מתווה לתיקון דרכיה. במקרים אלו עצם מעמדו של בית משפט זה אשר מלווה את הצדדים עד להטמעת המתווה המתוקן שנוי במחלוקת, בין היתר בשל מעורבותו בהליך קבלת ההחלטות של רשויות המדינה. בעייתיות זו מחריפה לטעמי עת מכריע בית המשפט בלב הסוגיה שבמחלוקת לאחר שהוצע בפניו מתווה כללי לתיקון דרכי המדינה, ובטרם יושם המתווה בפועל ופרטיו לא נקבעו – שהרי יש בכך כדי לקבוע סוף פסוק בטרם השלימה המדינה את הליך קבלת ההחלטות. ... המחלוקת שלפנינו מבטאת התנגשות מהותית בין הרשות המחוקקת לרשות המבצעת – אשר לכתחילה, מוטב כי תיושב ללא התערבותו של בית משפט זה. ... לדידי, הסדרת מערכת היחסים בין הרשות המחוקקת למבצעת, ראוי שתתבצע על ידי שתי רשויות אלה; ואילו התערבותו של בית משפט זה במערכת היחסים ביניהן, ראוי שתיעשה במשורה וכמוצא אחרון".[53]

השופט אלרון דחה בדעת רוב, דרישה לפרסום זהותם של מבצעי חפירות ארכאולוגיות שבוצעו באזור יהודה ושומרון, שבקשו ששמם לא יפורסם, בין היתר לאחר שאימץ את עמדת משרד החוץ שלפיה פרסום המידע עלול להוביל לפגיעה ביחסי החוץ של ישראל.[54] במקרה אחר הוא קבע כי החלטת משרד הבריאות האוסרת על ביצוע לידות בית ב"מרכזי לידה טבעית", סבירה ומידתית, וזאת תוך שציין שאף שיש טעם בעמדת העותרות באשר ליתרונות הגלומים בלידה מחוץ לכותלי בית החולים, הרי ש"בהפעילו ביקורת שיפוטית על החלטת הרשות, בית המשפט אינו נדרש להכריע מי מבין העמדות נכונה או ראויה יותר בעיניו; עליו לבחון האם החלטתה של הרשות התקבלה על סמך שיקולים ענייניים ומקצועיים והאם היא מצויה במתחם הסבירות". לאחר איזון שערך בין זכותן של יולדות לאוטונומיה ולפרטיות לבין הרצון להגן על חייהם ובריאותם של היולדת והיילוד, קבע כי לא נפל פגם בהחלטת משרד הבריאות בעניין זה.[55] אלרון גם סירב בדעת הרוב להתערב בשיקול מנהל השירותים הווטרינריים באיזון בין צער בעלי חיים לבריאות הציבור.[56]

במספר מקרים אחרים השופט אלרון נמנע מלהתערב בשיקול דעתן של רשויות התכנון, וציין כי בית המשפט "ייטה שלא להתערב בהחלטותיהם של גופי התכנון אלא אם הוכח קיומו של פגם משפטי בהליך קבלת ההחלטות, או שההחלטה לוקה בחוסר סבירות קיצוני".[57][58]

לצד גישה זו, המעניקה לרשויות המדינה שיקול דעת נרחב יחסית להפעיל את סמכויותיהן, מדגיש השופט אלרון בפסיקותיו את החובה החלה עליהן לשמור על זכויותיהם של כלל קבוצות האוכלוסייה.

בבקשה לרשות ערעור על הרשעתם של מקבצי נדבות בעבירה של פשיטת יד בכותל, שנקבעה בתקנות, קבע השופט אלרון כי ניתן לתקוף את חוקיות התקנות במסגרת הליך פלילי. הוא אף סבר, בדעת מיעוט, כי העבירה נקבעה בחוסר סמכות והציע לבטל את הרשעתם - או לכל הפחות להפחית בעונשם - תוך שביקר את השימוש בדין הפלילי בכדי למנוע קיבוץ נדבות בכותל.[59]

במסגרת עתירה לשינוי הקריטריונים שקבע משרד החינוך באשר לזכאותם של ילדים עם צרכים מיוחדים המשולבים במוסדות חינוך "רגילים" להסעה על מסגרות החינוך שבהן הם לומדים, קבע השופט אלרון שהקריטריונים שנקבעו שרירותיים ופוגעים בזכותם לשוויון של תלמידים אלו, ועל כן הורה על השוואת הקריטריונים לאלו שחלים על תלמידי החינוך המיוחד. אלרון הדגיש כי על ההסדר העתידי שיגבש משרד החינוך לבטא "את מחויבותנו כחברה מתוקנת, הדוגלת בערכים של שוויון ולא פחות מכך של ערבות הדדית. בענייננו, משמעות הדבר היא להנגיש הלכה למעשה את הזכות לחינוך לכל התלמידים במדינת ישראל, ובכלל זה תלמידים עם מוגבלויות".[60]

כמו כן, במסגרת עתירה לתרגום אחת מבחינות הבגרות לערבית במלואה לאחר שהתברר כי רק חלקים ממנה תורגמו לערבית, הדגיש השופט אלרון כי על משרד החינוך להבטיח "שמערכי הבחינות בשפה הערבית לא ייפלו במאומה מאלה בשפה העברית".[61]

בעניין אחר, הדגיש השופט אלרון את הערכים החברתיים המצדיקים את הרחבתו של בית אבות שהיה בסכנת סגירה במקרקעין סמוכים בפטור ממכרז. אלרון סבר, בדעת מיעוט, כי יש לאמוד את שווי הזכויות שהוענקו לבית האבות במקרקעין ללא מכרז בהתאם לזכויות שהוענקו בפועל, אשר הגבילו את השימוש בהם לטובת בית אבות בלבד, ולא בהתאם לשווי התאורטי של המקרקעין ללא כל הגבלה ביחס לשימוש בהם. זאת, בין היתר מאחר שאם לא כן, רכישת המקרקעין עלולה שלא להיות כדאית עבור בית האבות, והדבר יוביל לסגירתו - בניגוד למטרה שלשמה ניתן הפטור מלכתחילה.[62]

משפט אזרחי

בהתייחס לתביעות בנזיקין על רשלנות הרשויות בביצוע תפקידי רישוי ופיקוח הסתייג מהעמדה לפיה יש לצמצם את היקף אחריות המדינה בנזיקין, בין היתר מאחר שהדבר עשוי להותיר את הפרט הנפגע בשל התרשלות רשויות המדינה בפני שוקת שבורה[63]:

"[...] ספק אם נכון ומוצדק לגלגל את עלות התרשלותה של הרשות על כתפיו של הנפגע המזדמן אשר איתרע מזלו ורשלנותה הסבה לו נזק. לדידי, במקרים מסוג אלו מוטב להטיל את עלות רשלנותה של הרשות על פני הציבור כולו – ולא להותיר את הנפגע ללא סעד. השיקולים התומכים בהטלת אחריות נזיקית על רשויות ציבוריות עמדו ביסוד המגמה אשר השתרשה בעשורים האחרונים לפיה יש דווקא להרחיב את אחריותן בנזיקין. ... יודגש כי אין במגמה זו כשלעצמה כדי להפוך את המדינה ל"מבטחת על", אלא להשוות את מעמד גופי המדינה לכל גוף מאוגד אחר האחראי על נזקי רשלנותו."

בערעור על פסק דין שהטיל אחריות על מגן דוד אדום חלק על יצחק עמית שטען שהרף שנדרש ממגן דוד אדום נראה גבוה מדי, וכתב "ספק אם ישנה מחלוקת באשר לציפייה לקבל ממד"א את המענה המקצועי ביותר".[64]

בתביעתן של משפחות הטוענות לנזקים הנפשיים הקשים שנגרמו להן על ידי רשויות המדינה מחמת חלקן בהיעלמות ילדיהם ואחיהם מבתי התינוקות במחנות העולים בהם שוכנו עם עלייתם ארצה ומבתי החולים, במסגרת הפרשה המכונה "פרשת ילדי תימן, המזרח והבלקן", קבע השופט אלרון כי "היעלמותם המוחלטת של הילדים מבלי להותיר כל עקבות, מעוררים כולם לכאורה חשדות מטרידים באשר לדפוס פעולה אחד מצד המשיבות, אשר עשוי להקים את זכותם של המערערים לסעד בסופו של ההליך"; וכי יש לאפשר למשפחות להגיש את תביעותיהן יחד, בין היתר על מנת להקל עליהן לממש את זכות הגישה לערכאות.[65] בהקשר זה קבע כי:

"אמנם, החלטת בית משפט שלא להתיר צירוף תובעים לכאורה אינה שוללת את האפשרות מאותם תובעים לנהל את תביעתם באופן נפרד ועצמאי; אך הלכה למעשה פעמים רבות הם יבחרו שלא לעשות כן, משיקולי עלות-תועלת. ככל שעלות ניהול ההליך המשפטי הבודד גבוהה, ובפרט כאשר היא גבוהה מעלויות המשפט של הנתבע, עלולים התובעים שלא למצות את זכויותיהם ולהימנע מהגשת תביעות נפרדות. פיצול התביעות צפוי לייקר את ההליך עבור כל אחד מהתובעים – באופן שעלול להפוך את ההליך המשפטי ללא כדאי. הדברים מקבלים משנה תוקף כאשר הנתבע הוא תאגיד או רשות מרשויות המדינה, שלהם משאבים רבים בהשוואה למשאבים שיכול התובע להקצות לצורך ניהול תביעתו. זאת ועוד, במקרים שבהם קיים מכנה משותף בין התביעות, העלות השולית של הנתבע בניהול כל אחת מהתביעות הללו תפחת. פערים אלו עלולים אף הם למנוע מהתובעים להגיש את תביעתם, או להסתפק בפשרה אשר שוויה נמוך מערך התביעה".[66]

כמו כן, בתביעתם של כמה מיוצאי גרמניה נגד הארגון למימוש האמנה על ביטחון סוציאלי, סבר השופט אלרון כי יש להקל בדרישת הוכחת הנזק שנגרם להם, וקבע בדעת מיעוט כי יש להחזיר את הדיונים לערכאות הדיוניות בכדי שאלו יקבעו את שיעור הנזק על דרך האומדנא.[67]

במקרה אחר קבע השופט אלרון כי כאשר רשויות המדינה משתהות בפינוי ברי-רשות במקרקעין ציבוריים ומייצרות חוסר בהירות באשר לחוקיות ההחזקה במקרקעין, הדבר עשוי למנוע מהן לגבות דמי שימוש בגין ההחזקה בהם – וזאת בין היתר מתוקף חובת ההגינות המוגברת החלה עליהן.[68]

בפסק דין בערעור אזרחי קבע השופט אלרון כי הרצאות בעל-פה עשויות, באופן עקרוני, להיחשב יצירה המקנה לבעליה זכויות יוצרים.[69]

תיקים מרכזיים

במהלך כהונתו כשופט בבית משפט השלום בחיפה דן השופט אלרון בין השאר בתיקים הבאים:

  • חקירת נסיבות המוות של הנערה החוסה, חס"ם (שלום חי') 18/99 פ"מ תשנ"ח, חלק רביעי.[70]
  • הרשעת יועץ טבעוני והומאופת בפלילים - דיון בנושא הרפואה המשלימה ועיסוק בפקודת הרופאים.[71]
  • קבלת "ראיה נוספת" לאחר הכרעת דין מרשיעה, וזיכוי הנאשם לאחר קבלת ראיה נוספת.[72]
  • מתן צו המחייב חשוד בביצוע עבירה לבצע בדיקת דם לגילוי מחלת האיידס - דיון בסוגיית הפגיעה בחירותו לאור חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.[73]
  • עובד בכיר ב"הסתדרות החדשה" וחבר בהנהגתה, אשר נאשם במסירת מסמך, הנחזה כנכתב בידי סמנכ"ל חברה, בעת שעובדי החברה ניהלו מאבק נגד הנהלתה.[74]
  • הרשעת הקאדי, זכי מדלג', אשר כיהן בבית הדין השרעי בחיפה ובעכו, בעבירות של שקר ושיבוש הליכי משפט.[75]

בבית המשפט המחוזי דן אלרון בין השאר בתיקים של:

  • רוני פרץ, בעניינו קבע: "כפי שהוכח בפנינו, ניתן על נקלה לרשום כאות קלון על מצחו של הנאשם את דבר היותו "רוצח סדרתי" לכל עניין ודבר, אשר מתוך ארבעת קרבנותיו, שתי קשישות אינן בין החיים, לאחר שמצאו את מותן הטראגי תחת מסת ידיו המגואלות בדמן. שני קורבנותיו האחרים שרדו אך בנס את התנהגותו המפלצתית ואת רגעי האימה...".[76]
  • לאוניד ג'ילין שהורשע ברצח גרושתו בחבטות פטיש, לאחר שנקבע שאף על פי שהיה חולה נפש, היה כשיר לעמוד לדין.[77]
  • אילן גדו שהורשע ברצח אשתו בעת שהיו בהליכי גירושין, ונקבע שאין מקום לענישה מופחתת בשל מצבו הנפשי. משכך, הוחלט לגזור עליו מאסר עולם.[78]
  • עיסאם ניג'אם רצח את בתו ביריות אקדח, בעת ששהו יחד ברכב, וזאת על רקע "כבוד המשפחה" ואי הסכמתו כי תינשא לבחיר ליבה.[79]
  • פטר גפן הורשע ברצח קרובת משפחתו במהלך שוד אלים בביתה, הכרעת הדין התבססה בין היתר על ממצאי DNA, שנמצאו תחת ציפורני המנוחה שנאבקה בנאשם בטרם הכריע אותה למוות.[80]
  • יורי סוליימנוב הורשע ברצח ביריות אקדח של שומר לילה במפעל באזור התעשייה בקיסריה. הכרעת הדין התבססה בין היתר על DNA שנמצא על בדלי סיגריות שנמצאו בזירת הרצח.[81]
  • זיכויו מחמת הספק של נאשם שנחשד ברצח מורה של אחותו שביצע בה מעשים מגונים. בהכרעת הדין נמתחה ביקורת על מחדלי המשטרה בתיק.[82]

אלרון שפט גם בתיק השוטרים הנוקמים מנהריה.[83]

בנוסף דן בתיקים ביטחוניים, בהם תיקו של אמיר מח'ול[84] ואחר של אליאס ג'ריס,[85] וכמו כן, בתיק עבירות שוחד והלבנת הון חמורות ורחבות היקף של מי ששימש בתפקיד בכיר בחברת החשמל, אשר כהן. תפ (חי') 4039/05 מד"י נ' אשר כהן.[86]

פעילות נוספת במערכת המשפט

  • באפריל 2012 התמנה השופט אלרון לראש הצוות המייעץ לעניינים פליליים המטופלים על ידי הלשכה המשפטית בהנהלת בתי המשפט.
  • ייצג את בתי המשפט המחוזיים מול תאגיד "מקינזי", שנשכר לבחון ולייעל את עבודת שב"ס (דצמבר 2012).
  • חבר בוועדה לניסוח נוהל "שמיעה רציפה בפלילים" בראשות שופט בית המשפט העליון צבי זילברטל (ספטמבר 2013).
  • יו"ר הוועדה לעדכון טופסי "בקשה לדחיית דיונים" לבקשת נשיא בית המשפט העליון, אשר גרוניס (אוקטובר 2014).
  • יו"ר צוות "יישום יעדים ומדידה" במסגרת התוכנית האסטרטגית של הנהלת בתי המשפט (אוקטובר 2014).
  • חבר "ועדת האינטגרציה", בראשות מנהל בתי המשפט, של הוועדות השונות של התוכנית האסטרטגית (נובמבר 2014).
  • יו"ר צוות ההיגוי לכנס השופטים של שופטי ישראל (ירושלים, אוגוסט 2015) וממונה על השתלמות נשיאים וסגני נשיא, תוכנית ההשתלמות והנחייתה, יוני 2016.
  • יו"ר ועדות האיתור לכהונת נשיא בתי משפט: בית משפט השלום מחוז דרום בספטמבר 2014, מחוז ירושלים במרץ 2015, נשיא בתי המשפט במחוז מרכז בספטמבר 2015, וכמו כן, חבר בוועדות האיתור לכהונת נשיא בתי המשפט מחוזי מרכז-לוד באוקטובר 2013 ולכהונת נשיא בית המשפט המחוזי ירושלים בנובמבר 2015.
  • חבר פנ"ה - פורום נשיאת בית המשפט העליון, השופטת מרים נאור (אוקטובר 2016 עד אוקטובר 2017).
  • ראש צוות הבדיקה לבחינת ההיבטים המערכתיים של ממשק העבודה בין השופטים הדנים בבקשות לפני הגשת כתב אישום לבין גורמי התביעה (מרץ-אפריל 2018).[87] בהתאם להמלצותיו של צוות הבדיקה, אשר הוגשו ב-15 באפריל 2018, פורסמו נוהלי עבודה לשופטים בכלל הערכאות בישראל.[88][89]

מאמריו

  • "השופט החוקר על-פי חוק חקירת סיבות מוות", תשי"ח - 1958, ספר שמגר - מאמרים, חלק ב', ההוצאה לאור של לשכת עורכי הדין, תשס"ג -2003. במאמר זה סקר את פסיקות בתי המשפט ביחס להליך חקירת סיבת מוות על ידי שופט, ועמד על השימוש הגובר בהליך זה ועל יישומו של החוק בפועל.
  • "קבלת ראיות שלא על פי סדר הדין" - ספר עדי אזר ז"ל - המשפט, כרך י"ב - כתב עת לענייני משפט בית הספר למשפטים המסלול האקדמי, המכללה למינהל, התשס"ז - 2007. במאמר זה עמד על המסגרת המשפטית להגשת ראיות לשלא על פי סדרי דין, תוך התמקדות בדין הפלילי, והציע כי במסגרת הכרעת הערכאה הדיונית בשאלה אם להתיר הצגת ראיה נוספת שלא במועדה, יהיה עליה להכריע בסוגיה גם על פי אמות המידה המנחות את ערכאת הערעור באותם מקרים בהם ראיה זו הייתה מובאת בפניה.
  • "תסקיר מבחן ותסקיר קורבן: שיקולים משפטיים ואתיים", ספר "סוגיות בפסיכולוגיה, משפט ואתיקה בישראל, אבחון, טיפול ושיפוט", הוצאת דיונון, 2008. במאמר זה עמד על הקושי הטמון בהחלטה לגבי חשיפת תוכנם של התסקירים במסגרת ההליך הפלילי, והציע בין היתר כי כותבי התסקירים וחוות-הדעת המקצועיות יביעו את דעתם בכתב על גב התסקירים וחוות-הדעת, בנוגע לחיסיון הדו״ח בכללותו או בחלקו.
  • "חוות דעת פסיכיאטריות מנוגדות - השיקולים שבבסיס ההכרעה השיפוטית", בתוך: סוגיות יישומיות בפסיכולוגיה משפטית - הוצאת פרובוק, 2011. במאמר זה הציע השופט אלרון מספר כללי אצבע להכרעה בין חוות-דעת פסיכיאטריות מנוגדות, והדגימם באמצעות פסיקות בתי המשפט בנושא.

מנאומיו:

הערות שוליים

  1. ^ יוסף אלרון, באתר הרשות השופטת
  2. ^ לדוגמה: עתמ (חי') 51777-03-14 סלים חמדאן נ' משרד הפנים/האגף לרישוי כלי נשק
  3. ^ איתמר לוין, איתמר לוין, אלרון מציג: שלווה תקיפה, News1 מחלקה ראשונה, ‏1.1.2012
  4. ^ עדו בן פורת, השופט אלרון - ראש ועדת הבחינות של לשכת עוה"ד, באתר ערוץ 7, 6 באוגוסט 2014
  5. ^ ספיר כלפון, ‏לראשונה: שאלה "פתוחה" בבחינת ההסמכה של לשכת עוה"ד, באתר גלובס, 29 באפריל 2015
  6. ^ שלמה פיוטרקובסקי, עליון"סוף עידן ה'משפחה'", ערוץ 7, ‏22 בפברואר 2017
  7. ^ חן מענית, "בלי מינוי יוסף אלרון לא תהיה היום בחירת שופטים לעליון", גלובס, ‏2017-02-22
  8. ^ טובה צימוקי, ניצחון לאגף השמרני: נבחרו 4 שופטי עליון חדשים, באתר ynet, 22 בפברואר 2017
  9. ^ חן מענית, ‏הוועדה הכריעה: אלה ארבעת השופטים החדשים שימונו לעליון, באתר גלובס, 22 בפברואר 2017
  10. ^ הודעה על מינוי שופטים, ילקוט הפרסומים 7618, התשע"ח, 30 באוקטובר 2017, עמ' 1270
  11. ^ יוסף אלרון, דברים בטקס פתיחת שנת המשפט - לשכת עוה"ד חיפה, 24 באוקטובר 2013
  12. ^ יוסף אלרון, נאום בטקס הסמכת עורכי דין חדשים, 27 באוגוסט 2013
  13. ^ יוסף אלרון, דברים בפני העמותה למשפט ציבורי בישראל - נוסח מקוצר, 26 בינואר 2016
  14. ^ בג"ץ 1260/19 קריימר נ' נציב תלונות הציבור על מייצגי המדינה בערכאות, ניתן ב-14 במאי 2020
  15. ^ א"ב 852/20 אופיר כץ נ' היבא יזבק, ניתן ב-9 בפברואר 2020
  16. ^ ע"פ 5536/18 אלבייאע נ' מדינת ישראל, ניתן ב-13 ביוני 2019
  17. ^ ע"פ 4497/18 מדינת ישראל נ' בן דרי, ניתן ב-19 באוגוסט 2018
  18. ^ בג"ץ 9018/17 טביש נ' היועץ המשפטי לממשלה, ניתן ב-26 בנובמבר 2018
  19. ^ דנג"ץ 9105/18 טביש נ' היועץ המשפטי לממשלה, ניתן ב-25 בפברואר 2019
  20. ^ בג"ץ 8786/17 אבו אלרוב נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית, ניתן ב-26.11.2017
  21. ^ עע"מ 998/18 שר הביטחון נ' דיסקל 1971 בע"מ, ניתן ב-29 בינואר 2019
  22. ^ ע"פ 3817/18 מדינת ישראל נ' אלון חסן, ניתן ב-3 דצמבר 2019
  23. ^ ע"פ 229/19 מדינת ישראל נ' פלוני, ניתן ב-30 בדצמבר 2019
  24. ^ ע"פ 6637/17 אליזבת קרנדל נ' מדינת ישראל, ניתן ב-18 באפריל 2018
  25. ^ 1 2 ע"פ 4406/19 מדינת ישראל נ' יונס סובח, ניתן ב-5 נובמבר 2019
  26. ^ ע"פ 1828/14 אשר דאהן נ' מדינת ישראל, ניתן ב-27 ביוני 2019
  27. ^ ע"פ 2965/18 פלוני נ' מדינת ישראל, ניתן ב-12 ביוני 2019
  28. ^ ע"פ 4528/18 פלוני נ' מדינת ישראל ופלונית, ניתן ב-16 ביוני 2019
  29. ^ ע"פ 4908/18 פואד אל עסייוי נ' מדינת ישראל, ניתן ב-7 נובמבר 2019
  30. ^ ע"פ 634/19 שמעיה יהושע גבאי נ' מדינת ישראל, ניתן ב-26 נפברואר 2020
  31. ^ רע"פ 9004/18 יצחקי נ' מדינת ישראל, ניתן ב-31 בדצמבר 2018
  32. ^ וראו גם: רע"פ 5308/18 נאסר ג'בארין נ' מדינת ישראל, ניתן ב-18 ביולי 2018
    רע"פ 253/19 ערן ריכטר נ' מדינת ישראל, ניתן ב-20 בינואר 2019
  33. ^ ע"פ 5121/17 אילן טסלר נ' מדינת ישראל, ניתן ב-11 במרץ 2018
  34. ^ ע"פ 2454/18 עזרא שיינברג נ' מדינת ישראל, ניתן ב-6 בדצמבר 2018
  35. ^ ע"פ 105/17 ישי זיתוני נ' מדינת ישראל, ניתן ב-26 בדצמבר 2017
  36. ^ בש"פ 6185/19 פלוני נ' מדינת ישראל, ניתן ב-2 באוקטובר 2019
  37. ^ רע"פ 7052/18 מדינת ישראל נ' רותם, ניתן ב-5 מאי 2020. פ"ד (הקישור אינו פעיל, 19.11.2020)
  38. ^ בש"פ 7917/19 יונתן אוריך נ' מדינת ישראל, ניתן ב-25 דצמבר 2019
  39. ^ ע"פ 5735/18 דוד (דאוד) גודובסקי נ' מדינת ישראל, ניתן ב-9 דצמבר 2019
  40. ^ בש"פ 496/19 משה קחלון לוי נ' מדינת ישראל, ניתן ב-20 בינואר 2019
  41. ^ בש"פ 4226/19 פלוני נ' מדינת ישראל, ניתן ב-21.6.2019; Info Buzzer, www.ifat.com
  42. ^ בש"פ 6804/18 טרייסי קדיס נ' מדינת ישראל, ניתן ב-17.10.2018
  43. ^ בש"פ 1785/19 בלסם שראיעה נ' מדינת ישראל, ניתן ב-25.3.2019
  44. ^ בש"פ 1897/19 היועץ המשפטי לממשלה נ' טוויל, ניתן ב-19.3.2019
  45. ^ בש"פ 497/19 רוזנפלד נ' מדינת ישראל, ניתן ב-20.1.2019; בש"פ 496/19 משה קחלון לוי נ' מדינת ישראל, ניתן ב-20.1.2019
  46. ^ בש"פ 1815/19 אבו זאיד נ' מדינת ישראל, ניתן ב-25.3.2019; בש"פ 450/19 גנאל נ' מדינת ישראל, ניתן ב-31.1.2019
  47. ^ בש"פ 1840/19 מדינת ישראל נ' פרדר, ניתן ב-18.3.2019; בש"פ 3877/18 מדינת ישראל נ' אוסאמה אבו כאטר, ניתן ב-28.5.2018
  48. ^ בש"פ 4120/19 מדינת ישראל נ' עודה, ניתן ב-4.7.2019
  49. ^ בש"פ 1787/19 נעמאן אבו זניד נ' מדינת ישראל, ניתן ב-28.3.2019
  50. ^ בש"פ 1902/19 אביטן נ' מדינת ישראל (2.6.2019)
  51. ^ עע"מ 7310/16 עירית בת ים נ' ועדת המשנה לעררים, ניתן ב-23 באוקטובר 2018 ; בג"ץ 1460/18 יהודה דרורי נ' הוועדה לבחירת שופטים, ניתן ב-21 בפברואר 2018 ;עע"מ 122/19 עמותת זכרון זאב צבי נ' מועצת עיריית ירושלים, ניתן ב-4 באוגוסט 2019 ;בג"צ 6525/15 ארגון עמק שווה נ' ועדת המשנה להתנגדויות של מועצת התכנון העליונה, ניתן ב-6 באוגוסט 2019
  52. ^ בג"ץ 1943/19 עמותת "חוזה חדש" נ' היועץ המשפטי לממשלה, ניתן ב-21.3.2019; בג"ץ 1907/19 פלונית נ' פרקליט המדינה, ניתן ב-25.3.2019; בג"ץ 6796/18 סעדי נ' המחלקה לחקירות שוטרים, ניתן ב-14.3.2019; בג"ץ 6847/18 טאצ'ר-גואל נ' פרקליט המדינה, ניתן ב-6.1.2019; בג"ץ 1516/18 ורקשטל נ' היועץ המשפטי לממשלה (26.6.2018).
  53. ^ בג"ץ 4252/17 ג'בארין נ' הכנסת, ניתן ב-14 ביולי 2020
  54. ^ עע"מ 10014/16 יש דין - ארגון מתנדבים לזכויות אדם נ' המינהל האזרחי איו"ש, ניתן ב-16 במאי 2019, סעיף 35
  55. ^ בג"ץ 5428/17 רום נ' מדינת ישראל, ניתן ב-18 ביוני 2018
  56. ^ עע"מ 861/19 מדינת ישראל – משרד החקלאות ופיתוח הכפר נ' נח - התאחדות ישראלית של ארגונים, ניתן ב-26 ביוני 2019
  57. ^ בג"ץ 5974/17 המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל נ' המועצה הארצית לתכנון ובניה, ניתן ב-23.1.2019. ראו גם עע"מ 7310/16 עיריית בת ים נ' ועדת המשנה לעררים המועצה הארצית לתכנון ובניה (23.10.2018).
  58. ^ וראו גם: עע"מ 694/18 אבו נאב אוסאמה ואח' נ' המועצה הארצית לתכנון ובניה, משרד הפנים, ניתן ב-2 ביוני 2019
    עע"מ 9403/17 הוועדה לתכנון מתחמים מועדפים לדיור נ' אלון צבי כרמלי ואח', ניתן ב-26 ביוני 2019
  59. ^ בועז סנג'רו, המשפט הפלילי הגיע עד לכותל, ישראל היום, ‏16.3.2020; רע"פ 8182/18 מושיא נ' מדינת ישראל, ניתן ב-18 בפברואר 2020
  60. ^ בג"ץ 191/15 פלוני נ' עיריית בני ברק, ניתן ב-19.4.2019
  61. ^ בג"ץ 4069/19 סלאח נ' מנכ"ל משרד החינוך, ניתן ב-18.6.2019
  62. ^ עע"ם 8331/17 רשות מקרקעי ישראל נ' באטה, ניתן ב-12.7.2020
  63. ^ ע"א 1751/18 עיריית אשקלון נ' פלוני, ניתן ב-2 באוקטובר 2019
  64. ^ ע"א 1423/19 מגן דוד אדום נ' עזבון המנוחה פלונית, ניתן ב-22 ביוני 2020
  65. ^ הורים ל"ילדי תימן" מבקשים להעיד, לבית המשפט אין זמן להקשיב, www.maariv.co.il
  66. ^ ע"א 2392/19 סלמה עוזרי נ' מדינת ישראל, ניתן ב-24 בדצמבר 2019
  67. ^ ע"א 909/16 ישראל פרי נ' סידרנסקי בדש חינה, ניתן ב-27 בפברואר 2019
  68. ^ ע"א 8761/17 מדינת ישראל נ' מפעלי תחנות בע"מ, ניתן ב-11 בדצמבר 2019
  69. ^ ע"א 8742/15 אסטרולוג הוצאה לאור בע"מ נ' רון, ניתן ב-3 בדצמבר 2017
  70. ^ צבי נח, למה משקיעה הפרקליטות מאמצים לסכל החלטת השופט יוסף אלרון?, "גלובס", ‏8.3.2003; נח מעורבות פסולה של פרקליטת מחוז חיפה?, "גלובס", ‏9.9.2001
  71. ^ הרשעת יועץ טבעוני והומאופט בפלילים - דיון בנושא הרפואה המשלימה ועיסוק בפקודת הרופאים ת"פ (חיפה) 7669/01 מדינת ישראל נ. רווס, אתר "נבו"
  72. ^ קבלת ראיה נוספת לאחר הכרעת דין מרשיעה וזיכוי הנאשם. ת"פ (חיפה) 5976/01 מדינת ישראל נ. טאהא, אתר "נבו"
  73. ^ צו המחייב חשוד בביצוע עבירה לבצע בדיקת דם לגילוי מחלת האיידס למול פגיעה בחירותו באם לבצע את הבדיקה אם לאו לאור חוק יסוד כבוד האדם וחירותו. ה"מ (ח 3517/99) מדינת ישראל נ. קריכלי, אתר "נבו"(הקישור אינו פעיל)
  74. ^ ת"פ (חיפה) 3506/99 מדינת ישראל נ. אלמליח, אתר "נבו"
  75. ^ הרשעת קאדי אשר כיהן בבית הדין השרעי בחיפה ובעכו בעברות של שקר ושיבוש הליכי משפט. ת"פ (חיפה) 6322/98 מדינת ישראל נ. זכי מדלג', אתר "נבו"
  76. ^ פח 003024/06 מדינת ישראל נ. רוני פרץ, אתר "נבו"
  77. ^ ת"פ (חי') 281/01 מד"י נ' פלוני, אתר "נבו"
  78. ^ תפ"ח 08–5037 מ.י. פרקליטות מחוז חיפה-פלילי נ' גדו(אסיר), אתר "נבו"
  79. ^ תפ"ח 8354-06-09 מדינת ישראל נ' ניג'ם, אתר "נבו"
  80. ^ תפ"ח 55684-02-13 מד"י נ' גפן
  81. ^ תפ"ח 793-07-14 מדינת ישראל נ' סוליימנוב(עציר), אתר "נבו"
  82. ^ רויטל חובל, זוכה מחמת הספק מרצח מורה שביצע מעשים מגונים באחותו, "הארץ", ‏30.12.2012
  83. ^ תפ"ח (חיפה) 4067-07 מדינת ישראל נ' רמי מוסא, אתר "נבו"
  84. ^ תפ"ח 43935-05-10 מדינת ישראל נ' מחול, אתר "נבו"
  85. ^ תפח (חי') 3008/06 מדינת ישראל נ' ג'ריס בן אליאס ג'ריס, אתר "נבו"
  86. ^ תפ (חי') 4039/05 מדינת ישראל נ' אשר כהן, אתר "נבו"
  87. ^ אלה לוי-וינריב, ‏הוקם צוות בדיקה של כשלי המערכת בעקבות 'פרשת המסרונים', באתר גלובס, 5 במרץ 2018
    עורך הדין - גיליון 40, ‏יולי 2018
  88. ^ פרוטוקול ישיבת ועדת חוקה, חוק ומשפט מיום 05 במרץ 2018, בנושא: "דפוסי העבודה בין השופטים לבין גורמי אכיפת החוק", אתר הכנסת, ‏5/3/2018
  89. ^ חן מענית, ‏"חיות אוסרת על שופטים להיות בקשר עם תובעים מחוץ לבימ"ש", באתר גלובס, 1 ביולי 2018


{{bottomLinkPreText}} {{bottomLinkText}}
יוסף אלרון
Listen to this article