יחס החרדים לציונות
יחס החרדים אל התנועה הציונית ואל מדינת ישראל / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
יחס החרדים אל התנועה הציונית ואל מדינת ישראל אינו אחיד. רוב הקהילות החרדיות מסויגות כלפי הציונות אך התנגדות זו ברוב הקהילות אינה נגד עצם הקמת המדינה או השיבה לארץ אלא כתגובת נגד לחילוניות של התנועה הציונית, רק בקבוצה קטנה של הקהילות הקיצוניות יש התנגדות אמיתית לעצם פעולותיה של הציונות. קהילות חרדיות בודדות דוגלות בעמדה אנטי ציונית, לעומתן מרבית הקהילות מתונות יותר, אמביוולנטיות כלפי הציונות ומכירות במדינה דה פקטו. יש גם חרדים המגדירים את עצמם כפרו ציונים.
יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים. | |
בתקופת המחתרות ובשנים שלאחר קום המדינה הייתה תמיכה רבה יותר בציונות, בעיקר בציונות רוויזיוניסטית (מאחר שז'בוטינסקי סבר שהיותו של היהודי ציוני לא מחייב אותו להיות חילוני), בעיקר בקרב הזרם החסידי. רבים מקהילות חסידים (בעיקר חסידי חב"ד) סייעו למחתרות האצ"ל והלח"י במהלך התמרדם נגד הבריטים.
היחס לציונות נוצר בתגובה לתהליכים היסטוריים אחדים מאז המאה ה-18; בהם תנועת ההשכלה במערב ובכלל זאת תנועת ההשכלה היהודית, מתן שוויון זכויות אזרחי ליהודים - האמנציפציה, תנועת המרת דת רחבה לנצרות אצל יהודים בעיקר במערב ומרכז אירופה, ניצני החילון באומות העולם ובעם ישראל, וייסודה של התנועה הציונית בסוף המאה התשע עשרה. תהליכים אלו והשלכותיהם, גררו חילוקי דעות ופולמסים רבים בציבור שומרי המצוות. בעוד קבוצה אחת הזדהתה עם רעיונות הציונות והצטרפה לתנועה הציונית (בעיקר במסגרת תנועת המזרחי), חלק אחר התנגד לה (בעיקר במסגרת אגודת ישראל), ואחרים לא הביעו כלל עמדה בסוגיה. נושא זה הוא הגורם המשמעותי לפיצול שהחל בקרב ציבור שומרי המסורת והוביל ליצירת הציבור הדתי לאומי, שהצטרף לתנועה הציונית, ולהתגבשות הציבור החרדי המתנגד לציונות.
נכון ל-2012, על פי המכון הישראלי לדמוקרטיה – 62% מהחרדים מגדירים עצמם "ציונים מאוד" או "די ציונים".[1]