יצחק נבון
נשיאה החמישי של ישראל. שר בממשלות ישראל, חבר כנסת, סופר, מחזאי ואיש חינוך / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
יצחק רחמים נבון (א' בניסן ה'תרפ"א, 9 באפריל 1921 – כ"ד בחשוון ה'תשע"ו, 6 בנובמבר 2015) היה נשיאהּ החמישי של מדינת ישראל ושר החינוך והתרבות בשנים 1984–1990. פוליטיקאי, דיפלומט, סופר, מחזאי ואיש חינוך ישראלי. בכניסתו לתפקיד הנשיא, הפך לנשיא ישראל הראשון בן עדות המזרח.
נבון, 5 בינואר 1983 | |||||||
לידה |
9 באפריל 1921 א' בניסן ה'תרפ"א ירושלים, פלשתינה (א"י) | ||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|
פטירה |
6 בנובמבר 2015 (בגיל 94) כ"ד בחשוון ה'תשע"ו ירושלים, ישראל | ||||||
שם מלא | יצחק רחמים נבון | ||||||
מדינה | ישראל ישראל | ||||||
מקום קבורה | חלקת גדולי האומה, ירושלים | ||||||
השכלה | האוניברסיטה העברית בירושלים | ||||||
עיסוק | פוליטיקאי, מחזאי, סופר, איש חינוך | ||||||
מפלגה | רפ"י, המערך, מפלגת העבודה | ||||||
בת זוג |
אופירה נבון (1963–1993) מירי שפיר (2008–2015) | ||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
פרסים והוקרה | |||||||
הצלב הגדול של מסדר המופת האזרחי (2003) | |||||||
חתימה | |||||||
נבון נולד בירושלים לאם יוצאת מרוקו ואב משפחה ספרדית-מזרחית והתחנך על ברכי הציונות. בנעוריו הצטרף לתנועת בית"ר ולאחר מכן לאצ"ל. במהלך לימודיו התיכוניים עבר שינוי אידאולוגי ואימץ עמדות סוציאליסטיות. כשסיים את לימודיו התיכוניים השלים מהפך פוליטי-אישי והצטרף אל שורות ההגנה. עם הקמת המדינה נקרא לשמש דיפלומט בצירות ישראל באורוגוואי. המוניטין הדיפלומטי שצבר הוביל אותו לעבוד לצד שר החוץ משה שרת. בתקופה זו החל להתקרב לדוד בן-גוריון, ובילה במחיצתו כשלוש עשרה שנים, מ-1952 ועד התפטרותו הסופית של בן-גוריון ב-1963. לאחר מכן הצטרף למשרד החינוך כמנהל אגף התרבות והאמנות, ובמסגרת תפקיד זה יזם והוציא לפועל את המבצע לביעור הבערות. ב-1964 נמנה עם מייסדי רפ"י, ושנה אחר כך נבחר מטעמה לכנסת השישית, בה כיהן גם כסגן יו"ר הכנסת. במקביל לעבודתו כחבר הכנסת ניהל קריירה כמחזאי, וכתב בין היתר את המחזה "בוסתן ספרדי".
בין השנים 1978–1983 כיהן כנשיא מדינת ישראל, המזרחי הראשון שכיהן בתפקיד. במהלך כהונתו, הקדיש תשומת לב רבה לערביי ישראל, שם פעמיו אל עיירות הפיתוח והמושבים, וערך ביקור ממלכתי במצרים בהזמנתו של אנואר סאדאת, במסגרת מעורבותו בתהליך השלום הישראלי-מצרי.
ב-1984 החליט בצעד יוצא דופן לשוב לחיים הפוליטיים והתמודד בבחירות לכנסת האחת עשרה, לאחריהן מונה לשר החינוך והתרבות. במהלך כהונתו כשר החינוך הקים את בית הספר סם שפיגל לקולנוע ולטלוויזיה בירושלים ואת "המועצה הציבורית לתרבות ואמנות בשכונות ובערי פיתוח". פעל להשגת חינוך לדמוקרטיה ולדו-קיום, יזם מפגשים בין תלמידים יהודים לערבים, הנהיג את חובת הוראת השפה הערבית לתלמידים היהודים בבתי הספר הממלכתיים, יזם את מפעלות "סל תרבות" להקניית תרבות ואמנות לתלמידי ישראל, והכניס את לימודי מורשת של יהדות המזרח.
עד פטירתו המשיך לקחת חלק פעיל בחיים הציבוריים והאריך ימים יותר מכל נשיא אחר במדינת ישראל.