יקנעם (מושבה)
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
יָקְנְעָם (המושבה) היא התיישבות שיתופית במערב עמק יזרעאל, בתחום השיפוט של המועצה האזורית מגידו. היא הוקמה בשנת 1935 על ידי עולים מאירופה, מעיראק וילידי הארץ, ונוהלה על ידי ועד מקומי. יקנעם נועדה להיות מושבה גדולה שבה יחיו מאות משפחות, אך בהדרגה הפכה ליישוב קהילתי ששמר על אופיו הכפרי, יחד עם קליטת משפחות שאינן חקלאיות.
עובדות מהירות
מדינה | ישראל ישראל |
מחוז | הצפון |
מועצה אזורית | מגידו |
גובה ממוצע[1] | 58 מטר |
תאריך ייסוד | 1935 |
תנועה מיישבת | האיחוד החקלאי |
סוג יישוב | מושב |
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2022[1] | |
- אוכלוסייה | 1,382 תושבים |
- שינוי בגודל האוכלוסייה | 0.5% בשנה |
(למפת ישראל רגילה) | |
מדד חברתי-כלכלי - אשכול לשנת 2019[2] |
9 מתוך 10 |
אתר יקנעם |
סגירה
מהבחינה הארגונית היישוב משתייך לתנועת האיחוד החקלאי. המשקים החקלאים כוללים רפתות, לולים, דירים, פירות וירקות, פרחים, משתלות, וגידולי שדה.
ביולי 1950 הוקמה בסמוך למושבה יקנעם, במעלה ההר, מעברה. המעברה הפכה לשיכונים שהיו חלק ממועצה מקומית אחת עם המושבה, ובכך היו תושבי המושבה למיעוט במועצה. בשנת 1967 נפרדו השיכונים מהמושבה, למושבה ניתן השם הרשמי "יקנעם" ולמועצה המקומית אשר בשנת 2006 הייתה לעיר, ניתן השם הרשמי "יקנעם עילית".