ישיבת מיר
ישיבה בירושלים, נוסדה במיר שבבלארוס. / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
ישיבת מיר היא ישיבה חרדית-ליטאית ותיקה, אחת משתי הישיבות הגדולות בעולם (יחד עם ישיבת לייקווד). הישיבה היא ישיבה מבוזרת המתפרסת על פני כ-40 בתי מדרש שונים.
ישיבת מיר בירושלים | |
ישיבה | |
---|---|
השתייכות | ליטאית |
תקופת הפעילות | ה'תקע"ה - 1815 – הווה |
מייסדים | הרב שמואל טיקטינסקי |
בעלי תפקידים | |
ראש הישיבה | הרב אליעזר יהודה פינקל |
תלמידים | |
כ-9,000 | |
מיקום | |
מיקום | שכונת בית ישראל, ירושלים, ישראל |
מדינה | ישראל ישראל |
קואורדינטות | 31°47′18″N 35°13′26″E |
themir | |
הישיבה נחשבת כאחת הישיבות הראשונות שנוסדו במתכונת הישיבה החדשה, שנייה לישיבת וולוז'ין. נוסדה בעיר מיר שבבלארוס על ידי הרב שמואל טיקטינסקי, בשנת ה'תקע"ה, 1814י. בתקופת הרב אליעזר יהודה פינקל (בנו של "הסבא מסלבודקא" וחתנו של הרב קמאי) הצטרפה הישיבה למחנה ישיבות המוסר[1]. היא הושפעה בעיקר מבוגרי ישיבת סלובודקה שנשלחו לישיבה בידי הסבא מסלובודקה.
תקופת הזוהר של הישיבה באירופה הייתה תקופת בין המלחמות, אז לוטש סגנונה הלמדני בידי ראש הישיבה הצעיר, הרב אליעזר יהודה פינקל שאיזן בין השפעות תלמידי הרב שמעון שקופ ותלמידי הרב ברוך בר ליבוביץ, שניהם תלמידי ר' חיים מבריסק, שהיו הקולות הדומיננטיים בבית המדרש של התקופה[2]. דמותה הכללית של הישיבה הושפעה יותר בפן החינוכי-מוסרי, אותו עיצב "המשגיח" הרב ירוחם ליבוביץ, חניך אסכולת קלם של תנועת המוסר[2].
בעת שואת יהודי אירופה ניצלו רבים מתלמידי הישיבה וחלק גדול מהצוות החינוכי כשנמלטו לשאנגחאי באמצעות אשרות כניסה ליפן שסיפק חסיד אומות העולם צ'יאונה סוגיהארה, הניצולים הקימו את הישיבה מחדש בירושלים ובארצות הברית וממנה יצאו ישיבות נוספות.
כיום שוכנת הישיבה המרכזית בשכונת בית ישראל בירושלים, ויש לה ישיבה-בת במודיעין עילית. ענף אחר של הישיבה שעומד עצמאית מבחינה מנהלתית הוא ישיבת מיר בארצות הברית.