כלכלת צד-היצע
תיאוריה מקרו-כלכלית / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
כלכלת צד-היצע היא תיאוריה מקרו-כלכלית הגורסת שניתן לעודד צמיחה כלכלית בצורה היעילה ביותר על ידי הורדת מיסים, הפחתת הרגולציה והתרת סחר חופשי.[1][2] תומכי התיאוריה הכלכלית הזאת טוענים כי היא גורמת לכך שהצרכנים ייהנו מאספקה גדולה יותר של סחורות ושירותים במחירים נמוכים יותר ובאיכות טובה יותר, והתעסוקה תגדל.[3]
בסיס לכלכלת צד-ההיצע הוא עקומת לאפר, קשר תאורטי בין שיעורי מיסוי והכנסות ממשלתיות.[4][5][6][7] עקומת לאפר מצביעה על כך שכאשר רמת המס גבוהה מדי, שיעורי מס נמוכים יותר יגדילו את הכנסות הממשלה באמצעות צמיחה כלכלית, משום שלאנשים יהיה תמריץ לעבוד קשה ולשאוף להרוויח כמה שיותר, בידיעה שהממשלה לא תיקח להם חלק גדול מפירות העבודה שלהם. הרמה שבה שיעורי המס נחשבים "גבוהים מדי" שנויה במחלוקת.[8]
במשך זמן מה היה נחשב שהמונח "כלכלת צד-היצע" נטבע על ידי העיתונאי ג'וד וואנישקי ב-1975, אך לפי רוברט ד. אטקינסון, המונח "צד-היצע" שומש לראשונה ב-1976 על ידי הרברט שטיין (היועץ כלכלי של הנשיא ריצ'רד ניקסון) ורק מאוחר יותר באותה שנה ג'וד וואנישקי השתמש במושג הזה.[9] המונח דוגל בביטוי הרעיונות של הכלכלנים רוברט מנדל וארתור לאפר.