כריסטיאן השני, מלך דנמרק
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
כריסטיאן השני (בדנית ובנורווגית: Christian II, בשוודית: Kristian II; 1 ביולי 1481 – 25 בינואר 1559) היה מלך דנמרק ונורווגיה בין השנים 1513 – 1523 ומלך שוודיה בין השנים 1520 – 1521. הוא היה בנו הבכור של הנס, מלך דנמרק והשתייך לבית אולדנבורג. בתקופה ההיא הייתה דנמרק מונרכיה נבחרת, שבה בחרה האצולה את המלך, שחלק איתה את סמכויותיו. לאחר תקופת המלוכה הקצרה של כריסטיאן בשוודיה, שם הוא גם היה ידוע כ"כריסטיאן הרודן" (Kristian Tyrann), הוא הודח על ידי איש האצולה, גוסטב ואסה. תקופת מלכותו בדנמרק ובנורווגיה נקטעה זמן קצר יחסית לאחר שהחלה, כאשר דודו הדיח אותו ועלה לכס המלוכה במקומו כפרדריק הראשון. כריסטיאן הוגלה אז להולנד, שאז הייתה בשליטתו של גיסו, קרל החמישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה.
ציור שמן של כריסטיאן השני | |||||||||
לידה |
1 ביולי 1481 טירת ניבורג, האי פין, דנמרק | ||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
פטירה |
25 בינואר 1559 (בגיל 77) טירת קלאודנבורג, דנמרק | ||||||||
מדינה |
דנמרק דנמרק נורווגיה נורווגיה שוודיה שוודיה איחוד קאלמאר | ||||||||
מקום קבורה | קתדרלת קנוט הקדוש, אודנסה, דנמרק | ||||||||
בת זוג | איזבלה מאוסטריה | ||||||||
שושלת בית אולדנבורג | |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
פרסים והוקרה | |||||||||
אביר במסדר גיזת הזהב | |||||||||
חתימה | |||||||||
כריסטיאן השני הסתכסך עם האצולה הדנית כאשר הוא אולץ לחתום על אמנה, קפדנית יותר מקודמותיה, כדי להבטיח שהם יבחרו בו. באמצעות רפורמות במדיניות הפנים הוא שאף מאוחר יותר להמעיט מחשיבותה. בתחום מדיניות החוץ, הוא ניסה לשמור על קיומו של איחוד קאלמאר בין מדינות סקנדינביה ועקב כך נכנס למלחמה נגד שוודיה, שהתנהלה בין השנים 1518 – 1523. למרות שהוא כבש את שוודיה ב-1520, הטבח שהוא ביצע באצולה השוודית לאחר מכן, הידוע בכינוי טבח סטוקהולם, גרם לסלידה ממנו והוא גורש במהלך המרד שהתרחש לאחר מכן. בעיותיו הוחמרו כאשר הוא ניסה להגביל את השפעת הסוחרים הזרים בדנמרק. ב-1523 הוא הודח מכס המלוכה בדנמרק ובנורווגיה. לאחר שניסה לטעון מחדש לכתרים הללו ב-1531, הוא נעצר והוחזק במאסר עד יומו האחרון, בתחילה בטירת סונדרבורג ולאחר מכן בטירה בקלונדבורג. תומכיו ניסו להחזיר אותו לשלטון הן במהלך תקופת גלותו והן בעת מאסרו, אך הם הובסו ב-1536 במלחמת אזרחים.
ב-1515 הוא נשא לאישה את איזבלה מאוסטריה, נכדתו של מקסימיליאן הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה. עם זאת, ידועה בעיקר מערכת היחסים שלו עם דיווק זיגבריטסדטר, פשוטת עם ממוצא הולנדי שהייתה הפילגש שלו לפני נישואיו ואמה הייתה היועצת הקרובה ביותר שלו. כאשר דיווק מתה באופן פתאומי ב-1517, הוציא כריסטיאן להורג את האציל, טורבן אוקסה, על סמך החשד המפוקפק שהוא הרעיל אותה. אמה של דיווק הלכה בעקבותיו של כריסטיאן לגלות, אך משפחת אשתו כפתה עליו לנתק את הקשר איתה. בתקופת מאסרו, הוא זכה לטיפול נאות ועם הזדקנותו, הוענק לו בהדרגה יותר חופש. הוא מת בגיל 77 והוא האריך ימים לא רק יותר מדודו, אלא גם מבן דודו, כריסטיאן השלישי. הוא היה אדם בעל אינטליגנציה, אך הססן (למשל, הוא לא היה מסוגל לבחור בין הנצרות הקתולית לבין הנצרות הפרוטסטנטית), תכונה שהייתה חלק מהמורשת שלו כפי שתוארה בספרות.
אשתו של כריסטיאן קיבלה הצעה לשוב לדנמרק בעודו בגלות, אך היא דחתה את ההצעה ומתה ב-1526 ולאחר מכן משפחתה לקחה מכריסטיאן לחזקתה את ילדיו. כריסטיאן ניסה לגרום לכך שבנו, הנס, יוכר כיורש העצר, אך ניסיון זה כשל ושנה לאחר מכן מת הנס. בנותיו, דורותיאה וכריסטינה, השתיים היחידות מבין כל ילדיו שהגיעו לגיל בגרות, טענו גם הן לכתר, הן עבור עצמן והן עבור ילדיהן, אך גם הן כשלו בכך.