כתב הסובלנות
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
כתב הסובלנות או צו הסובלנות (בגרמנית: Toleranzedikt או Toleranzpatent) הוא כינוי לסדרת צוים שהוציא יוזף השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה. בשנים 1781–1782 שהביאו לרפורמות מקיפות בנושאי זכויות מיעוטים ובין היתר הגדירו את זכויות היהודים. כתב הסובלנות ביטא מגמה חדשה בזירה הפוליטית והחברתית באירופה ביחס ליהודים. היסטוריונים שונים רואים במסמך זה את ראשית האמנציפציה ליהודים. ביסודה של ההצהרה עמדה השפעת רעיונות הנאורות.
היהודים עצמם התייחסו ברגשות מעורבים לכתב הסובלנות. היו שראו בהם המשך לגזרות שהטילו השלטונות על היהודים. לעומתם אחרים בירכו על הופעתו. המשכיל נפתלי הרץ וייזל פרסם מיד אחרי הוצאת כתב הסובלנות חוברת בשם "דברי שלום ואמת"[1] בה קרא ליהודים לאמץ את הצו ולערוך שינוי מקיף במערכת החינוך היהודי.