לאה איני - Wikiwand
For faster navigation, this Iframe is preloading the Wikiwand page for לאה איני.

לאה איני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

לאה איני
אין תמונה חופשית
לידה 1962 (בת 58 בערך)
תל אביב-יפו, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק מחברת, סופרת, משוררת עריכת הנתון בוויקינתונים
לאום יהודים עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

לאה איני (נולדה ב-1962) היא סופרת ומשוררת ישראלית. פרסמה שורה ארוכה של ספרי שירה ופרוזה. חלק מסיפוריה הקצרים זכו לתרגומים רבים וכן הופק אלבום שירים פרי עטה. כלת פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים לשנת תשנ"ד ולשנת תשס"ד, זוכת פרס ברנשטיין (למחזה עברי מקורי) לשנת תשס"ו, 2006, פרס ביאליק לשנת תש"ע, 2010 ופרס ניומן לספרות עברית לשנת תשע"ה.

ביוגרפיה

לאה איני נולדה בתל אביב לאב ניצול השואה מסלוניקי ולאם ממוצא נאשדידני, כך שגדלה בצל שתי לשונות נכחדות: ספניולית וארמית. החלה לכתוב מגיל צעיר. למדה ספרות ולשון בסמינר הקיבוצים, ועבדה כעורכת בעיתון יומי. כתבה פרוזה, אך לאחר שמרצה ביקש ממנה שירים, הפכה קטע סיפורי שכתבה כחיילת, לשיר. כך התפרסם "אחמד", ולאחריו נכלל בקובץ שיריה הראשון "דיוקן", שזכה בפרס ורטהיים ובפרס אדלר לשירת ביכורים. אחרי קובץ שירים נוסף שבה לכתיבת פרוזה למבוגרים, ואף כתבה לילדים ולנוער. סיפורים ושירים פרי-עטה תורגמו לשפות רבות. ב-2008 יצא לאור אלבום מוזיקלי ("סוג של ורוד") בביצוע תמר גלעדי ובהלחנתה ובהפקת חמי רודנר, הכולל תריסר שירים פרי-עטה של איני.

עבודות הפרוזה הייחודיות ושוברות הטאבו שלה זיכוה בשבחים חריגים. חבר-השופטים בפרס ראש הממשלה לספרות לשנת תשס"ד, נימק: "לאה איני היא כיום הסופרת המובילה של דורה... סופרת בעלת תעוזה ומודעות חברתית עמוקה...". ב-1993 זכתה בפרס קרן תל אביב, וזכתה פעמיים בפרס ראש הממשלה לספרות: ב-1994, וב-2004. ב-2006 זכתה בפרס ברנשטיין למחזאות על המחזה "מי אלמה". מלמדת כתיבת פרוזה למבוגרים בסדנאות כתיבה.[1] ספריה של איני היו מועמדים לפרס ספיר שלוש פעמים עד כה: "ורד הלבנון" בשנת 2010, "סוסית" בשנת 2012 ו"בת המקום" בשנת 2014. בשנת 2014 הוענק לה פרס ניומן.[2] בריאיון עם רזי ברקאי בתוכניתו ברדיו גלצ, אמרה שהיא עוסקת עתה אך ורק בכתיבת פרוזה למבוגרים.[3]

ספריה

ספרי פרוזה למבוגרים

שירה

  • דיוקן: שירים, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 1988.
  • קיסרית הפריון המדומה, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 1990.

לילדים ולנוער

  • תקרא לי מלמטה, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 1994.
  • מר ארנב מחפש עבודה, תל אביב: עם עובד, 1994.
  • היי, יולי!, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 1995.
  • חצי ועננס: תמנוניה, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 1996.
  • שיר אני, שיר אמא: שירים ליעלה, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 2000.
  • קוקו פטרוזיליה, תל אביב: כנרת, 2002.

פרסים

לקריאה נוספת

מכּתביה:

על כתביה:

הערות שוליים

{{bottomLinkPreText}} {{bottomLinkText}}
לאה איני
Listen to this article