לאומנות לבנה
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
לאומנות לבנה (באנגלית: White nationalism) היא אידאולוגיה לאומנית החותרת להגדיר זהות לאומית קולקטיבית לאנשים לבנים[1]. לאומנות לבנה בנויה סביב אתנוצנטריות הנעה בין לאומנות של קבוצות אתניות לבנות מסוימות, לבין תחושת עליונות גזעית לבנה וגאווה לבנה. לפי תפיסות אלו, התרבות המערבית וערכיה עליונים על שאר התרבויות, והם בלתי ניתנים להפרדה ממוצא אתני וגזעי[2]. כלומר, מדובר במעין תכונות תרבותיות המורשות באופן ביולוגי רק לבעלי מוצא אירופי, ולעיתים גם מצומצמת קבוצה לזו לבני העמים המערב אירופים. לפיכך, לאומנות לבנה היא אידאולוגיה גזענית מיסודה.
תמיכה בלאומנות לבנה מתקיימת במדינות מערביות שונות, במיוחד על רקע קולוניאליזם, ונפוצה במיוחד באוסטרליה, קנדה, ניו זילנד, גרמניה, דרום-אפריקה וארצות הברית. דוגמה לכך היא התאוריה הנורדית באירופה. בחלק מהמדינות תנועה זו דעכה עוד לפני מלחמת העולם השנייה. ביטוי קיצוני של לאומנות לבנה הוא תורת הגזע הנאצית. תבוסת הנאצים במלחמה הובילה לעוינות רבה כלפי רעיונות גזעניים ועמדות דומות לנאציזם, ודבר זה הוביל להפחתת התמיכה בעמדות אלה במדינות רבות. עם זאת מדיניות האפרטהייד בדרום-אפריקה נמשכה עד 1990, ובארצות הברית גם לאחר חוק ביטול העבדות, התקיימו ועוד מתקיימים מספר רב של חוקים שנועדו ליצור הפרדה גזעית בארצות הברית, והתנועה ללאומנות לבנה מתקיימת עד היום בדמות ארגונים כגון הקו קלוקס קלאן, התנועה הנאו-נאצית והנערים הגאים.
לאומנות לבנה כיום לרוב מזוהה עם נאו-פשיזם אתני.