ליפתא
נקודת יישוב נטושה בפאתיה המערביים של ירושלים / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
ליפתא (בערבית لفتا) הוא כפר נטוש במבואותיה המערביים של ירושלים, המצוי בתוך שמורת הטבע מי־נפתוח (ליפתא). הכפר הנטוש ממוקם מצפון לכביש 1, במדרון היורד לנחל שורק, בגובה ממוצע של כ־700 מטר מעל פני הים. יש המזהים את הכפר עם היישוב המקראי "מי נפתוח".
ליפתא, 2023 | |
מדינה / טריטוריה | השלטון הצלבני, השלטון הממלוכי, האימפריה העות'מאנית, המנדט הבריטי, ישראל |
---|---|
מחוז / מחוז | מחוז ירושלים / מחוז ירושלים |
נפה / עיר | נפת ירושלים / ירושלים |
שפה רשמית | ערבית / עברית |
תאריך ייסוד | לפני המאה ה־16 |
שטח | 8,743 דונם עות'מאני (1945) |
סיבת נטישה | מלחמת העצמאות / פינוי תמורת פיצוי |
תאריך נטישה | דצמבר 1947 – ינואר 1948 / 1969-1971, 2017 |
יישובים יורשים | השטח הבנוי מצוי בשמורת מי־נפתוח (ליפתא). שטחים חקלאיים שאנשי הכפר טענו לבעלות עליהם מצויים בשכונות רבות בצפון ומערב ירושלים. |
דת | מוסלמים / יהודים |
אוכלוסייה | |
‑ בכפר | 2,250 (1945) |
קואורדינטות | 31°47′40″N 35°11′48″E |
אזור זמן | UTC +2 |
tabBackground:;tabBorder:#aaa;defaultTab:0; |
”בערב שבת, בכ"ו אייר, ירדנו עם הנשיא לכפר ליפתה, אשר בשערי ירושלים. מצאנו את הכפר העברי הקדום שרוי בעוני מנוון ומשפיל. עולי קורדיסטן ותימן השתכנו כאן מאז קום מדינת ישראל. מה נדהמנו והזדעזענו בבואנו לליפתה התחתית לראות את ילדינו העולים על אשפתות ליפתה הישנה. ללא שרותים ציבוריים, ללא תאורה, כמו יתר הכפרים בפרוזדור. הרי מראיה של ליפתה מן המרחק מרהיב את העין, מדמה אתה לראות כפר עברי משכבר הימים, אך מקרוב – כל "בית" – חדר נמוך ואפל, והרגשה לך שנכנסת אל תוך כוך חשוך, וילדינו, ילדי עוני דמומים – כמו ילדי גולה מרודה – ללא שמחה האופיינית לילדינו בישראל. חפויי ראש חזרנו – בושנו ונכלמנו שבשנת העשור עם כל ההתיפות שמתיפה ירושלים בחוצותיה... שוכנת כאן במורד הדרך שכונת העוני המביישת את כולנו. בשובנו מהכפר קבלנו את השבת מתוך רגש של אשמה כלפי אחינו וילדינו שבליפתה – ונדמה היה שהועם אור הנרות בערב זה בביתנו... מה לי התאורה המפוארת שבבית הממשלה ובבית הנשיא כאשר במורד, פה על ידנו, שוררת עדיין אפלה וחושך מצרים – והרי אין בליפתה אפילו תאורה בחוצות.” |
רחל ינאית בן־צבי, מכתב לאברהם ברוידס, מאי 1958 |
מבני היישוב המודרני נבנו ברובם בתקופה העות'מאנית ובתקופת המנדט, אך יש מבנה אחד שמתוארך לתקופה הצלבנית. תושבי הכפר היו ערבים עד תחילת מלחמת העצמאות, בתחילת דצמבר 1947 קיבלו תושבי הכפר הוראה מהוועד הערבי העליון לפנות את הנשים והילדים, ובכפר הוצבו אנשי הנג'אדה שנסוגו מן הכפר בחודשיים שלאחר מכן.
במהלך המלחמה שוכנו בכפר פליטים יהודים, ולאחר המלחמה שוכנו בו עולים חדשים מתימן ומכורדיסטן. רוב התושבים היהודים פונו תמורת פיצוי בין השנים 1971–1969. לאחר הפינוי פעלו בחלק מהמבנים הנטושים בית הספר ליפתא ומרכז הגמילה ליפתא. בשנות ה־80 של המאה ה־20 הוכרזה באזור שמורת טבע עירונית על ידי העירייה. לאחר פינוי 13 המשפחות האחרונות בהם חברי הכת הירושלמית ב־2017, הוכרז המקום כשמורת טבע לאומית.