מאייד
רכיב במנועי רכבים / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
מְאַיֵּיד[1] (מכונה גם קָרבּוּרָטוֹר, מאנגלית: carburetor), הוא רכיב במנוע בנזין היוצר תערובת של בנזין ואוויר לשם הנעת המנוע. המאייד הומצא בשנת 1893 על ידי המהנדס ההונגרי דונאט באנקי (Donát Bánki).
בימינו, אין מאייד ברוב המכוניות היות שמרבית יצרני הרכב עברו לשימוש במערכות הזרקת דלק מבוססות מחשב, כתחליף יעיל וחסכוני למאייד המכני. ניתן עדיין למצוא מאיידים במנועים קטנים, כמו מנועי טיסנים, אופנועים, מכסחות דשא וכדומה. לרוב קיים מאייד אחד לכל מנוע, אולם ניתן למצוא מנועים בהם מספר מאיידים, כאשר כל אחד מהם מזין בוכנה אחת (נפוץ במנועי אופנועים) או מספר בוכנות.
עיקרון פעולת המאייד מבוסס על עקרון ונטורי - נוזל או גז זורמים בתא שתוכנן בקפידה יוצרים אזור של לחץ נמוך. לחץ נמוך זה משמש לשאיבת הדלק ולערבובו באוויר, מה שיוצר את התערובת הדרושה לפעולת המנוע.