מדינות עבדות ומדינות חירות בארצות הברית
חלוקת מדינות ארצות הברית לפי חוקיות העבדות בהן / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
בהיסטוריה של ארצות הברית של אמריקה, מדינת עבדות הייתה מדינה אמריקאית שבה העבדות הייתה חוקית בנקודת זמן מסוימת, ומדינת חופש הייתה כזו שבה העבדות נאסרה.
עד למהפכה האמריקאית, העבדות הייתה חוקית ונהוגה בכל שלוש עשרה המושבות. באמצע המאה ה-18 החלו להתארגן תנועות פוליטיות וחברתיות במטרה לשים קץ לעבדות, כחלק ממגמה עולמית - התנועה לביטול העבדות. הרגשות שעוררה המהפכה האמריקנית והשוויון שהובטח בהכרזת העצמאות הביאו את השחורים לציפייה לשחרורם מעבדות. לאחר הכרזת העצמאות החלו חלק מהמדינות בחקיקת חוקים נגד עבדות, בעוד שמדינות אחרות המשיכו להתירה. החלוקה למדינות חופש ולמדינות עבדות הביאה להיווצרם של שני גושים. עד 1850 נשמר בסנאט האמריקאי שוויון בין שני הגושים.
העבדות בארצות הברית גרמה לקיטוב פוליטי הולך וגדל. מצד אחד התנועה לביטול העבדות הלכה והתרחבה, וראתה בעבדות דבר בלתי מיסרי הפוגע בזכויות האדם ובדמוקרטיה. אנשי התנועה חששו כי מדינות הדרום יכפו את קיום העבדות על כלל ארצות הדרום. התנועה התחזקה גם בזכות השפעתה של בריטניה שמנעה את המשך הסחר הימי בעבדים חדשים מאפריקה. מהצד השני, תומכי העבדות התבצרו בעמדתם במיוחד נוכח חשיבות העבדים לחוות הגדולות בדרום ארצות הברית. הנימוקים לתמיכה בעבדות עברו מהצדקתה כ"רע הכרחי" להצדקה שלה כ"טוב מוחלט" שנועד כביכול גם לשפר את רווחת השחורים. הקרע בין הצדדים הלך וגדל והיה אחד מהגורמים העיקריים למלחמת האזרחים האמריקנית. תוך כדי הלחימה מדינות הצפון התחייבו לביטול העבדות והם ניצחו בה. התיקון ה-13 לחוקת ארצות הברית, שאושרר בשנת 1865, ביטל את העבדות בכל רחבי ארצות הברית, ושם קץ לקיומן של מדינות העבדות.
עם זאת הפליית השחורים בארצות הברית, במיוחד במדינות הדרום, נמשכה בצורות שונות כמו צמיחת ה-קו קלוקס קלאן, מעשי לינץ' רבים וחוקי ג'ים קרואו. רק כ-100 שנה לאחר ביטול העבדות, בעקבות התנועה האפרו-אמריקאית לזכויות האזרח זכו השחורים בארצות הברית בזכויות מלאות בצעדים כמו חוק זכויות האזרח (1964).