מהר"ל מפראג
רב, פוסק הלכה, מקובל והוגה דעות, מגדולי ישראל / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
רבי יהודה ליווא בן בצלאל (נולד בסביבות 1522, ה'רפ"ב[1] – ספטמבר 1609, י"ח באלול ה'שס"ט), המוכר בכינויו מהר"ל (מורנו הגדול רבי ליווא) מפראג (בספרות הגרמנית כונה "רבי לֵב הגבוה")[2], היה רב, פוסק הלכה, פילוסוף והוגה דעות, מגדולי ישראל הבולטים בתחילת העת החדשה.
קברו של המהר"ל בבית הקברות היהודי העתיק בפראג. בין היתר כתוב על המצבה: "כל פרד"ס נכנס שלום ועבר, ויחכם מכל דגמר וסבר, ולא הניח דבר..." | |
לידה |
1522 בערך ה'רפ"ב בערך פוזנן, ממלכת פולין |
---|---|
פטירה |
ספטמבר 1609 י"ח באלול ה'שס"ט פראג, ממלכת בוהמיה |
כינוי | המהר"ל מפראג |
מקום קבורה | בית הקברות היהודי העתיק בפראג |
תקופת הפעילות | ? – 17 בספטמבר 1609 |
תחומי עיסוק | אמונה, עם ישראל, הלכה, מדרשים, פילוסופיה יהודית ומדעים |
תפקידים נוספים | רב מדינה, רב ראשי |
תלמידיו |
הרב יום-טוב ליפמן הלר הרב דוד גנז הרב אליהו לואנץ הרב שלמה אפרים מלונטשיץ (בעל הכלי יקר) |
חיבוריו | תפארת ישראל, נצח ישראל, נתיבות עולם, גור אריה, גבורות ה', באר הגולה, דרך חיים, אור חדש, נר מצווה ועוד. |
צאצאים | בצלאל בן יהודה |
המהר"ל נחשב כמי שיצר גשר בין הגות ימי הביניים להגות הרנסאנס, בתקופה שבה פרחה הקבלה בארץ ישראל. שימש כאב בית הדין וכראש ישיבה בערים פוזנן שבפולין, ניקלשבורג (ניקולסבורג; כיום מיקוּלוב) שבמוראביה ופראג שבבוהמיה (שתי האחרונות חלק מכתר בוהמיה, ומצויות בצ'כיה של ימינו).
המהר"ל נודע בבקיאותו הרבה בתלמוד, בספרות האגדה המדרשית ובקבלה. היה בקי גם בפילוסופיה (בפרט זו האריסטוטלית), וכן באסטרונומיה ובשאר המדעים של תקופתו[3]. כמו כן, היה מנהיג רוחני-פוליטי, ובעל מהלכים אצל רודולף השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה.
תורתו השפיעה רבות על תנועת החסידות, שקמה למעלה ממאה וחמישים שנים לאחר מותו. ספריו (תפארת ישראל, נצח ישראל) נחשבים כבסיס שמקנה הסתכלות תורנית נכונה על עולם התורה וקניית אמונה. ספרו נתיבות עולם, פותח צוהר להבנת מידות נפש האדם. אישיותו המיוחדת, אשר בה רב הנסתר על הגלוי, שימשה כר פורה לסיפורים ואגדות על פועלו למען יהודי פראג, כגון זו על הגולם שיצר.