מודעת אבל
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
מודעת אבל היא מודעה המודיעה על מותו של אדם או על השתתפות בצער האבלים, או מודעה המודיעה על אזכרה למנוח.
מודעת אבל המודיעה על מותו של אדם וסדרי הלווייתו מתפרסמת על ידי משפחתו של המנוח סמוך למותו. מודעה זו נתלית בדרך כלל סמוך לביתו של המנוח, במקום עבודתו ובמקומות נוספים שבהם פעל, וכן סמוך לבית האבלים. פעמים רבות מתפרסמת מודעת האבל גם בעיתונות היומית, ומתחילת המאה ה-21 מתפרסמות מודעות כאלה גם באינטרנט. מטרתה העיקרית של מודעה זו היא לזמן את מוקירי זכרו של המנוח להלווייתו. מודעת האבל משקפת במידה מסוימת את עושרו של המנוח (או עושרם של האבלים). רוחב שגרתי של מודעת אבל בעיתונות בישראל הוא שני טורים, אך מודעה העוסקת בפטירתו של אדם עשיר עשויה להשתרע על-פני טורים רבים יותר.
לעיתים מפרסמים מוקירי זכרו של המנוח מודעת אבל המביעה אבלות והשתתפות בצער המשפחה. ככל שהמנוח מפורסם יותר, כך מתפרסמות מודעות רבות יותר מסוג זה. מקומות עבודה רבים נוהגים, כדבר שבשגרה, לפרסם מודעות אבל על פטירתו של עובד, ומודעות השתתפות בצערו של עובד שנפטר לו קרוב המחייב אבלות. בעקבות פיגוע טרור מפרסמת ממשלת ישראל מודעת אבל ובה שמות כל הנספים בפיגוע.
למודעות האבל מבנה ונוסח שבלוניים, שממעטים לחרוג ממנו. צורתה של מודעת האבל היא מלבן, שרוחבו גדול מגובהו. במודעות אבל שמפרסם צה"ל בעקבות נפילתו של חייל, גובה המודעה גדול מרוחבה. סגנונן של מודעות האבל בחברה החרדית שונה במידה ניכרת מזה של המודעות בשאר חלקי החברה בישראל.
מודעת אבל מתפרסמת, בדרך כלל על ידי המשפחה, גם כדי להודיע על אזכרה למנוח, ביום השנה למותו.
מתחילת שנות ה-20 של המאה ה-20 נהוג לכלול בתחתית מודעת האבל מידע לגבי מיקום השבעה, ולעיתים גם השעות שבהן יושבים שבעה.[1]