מחלה סופנית
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
מחלה סופנית (באנגלית: Terminal illness; ולעיתים אף בעברית: מחלה טרמינלית) הוא מונח רפואי אשר נפוץ במאה ה-20 כדי לתאר מחלה אשר לא ניתן לרפאה, או לטפל בה באופן מתאים כדי לשנות את מהלכה, ואשר ניתן לצפות באופן סביר כי תגרום למותו של החולה בתוך פרק זמן קצר. המונח נמצא בשימוש רב יותר לתיאור מחלות מתמשכות וקטלניות, כגון מחלות ממאירות, מחלות לב או מחלות גנטיות חשוכות מרפא, מאשר פגיעות טראומה גופנית. במובנה הפשוט מחלה סופנית היא מחלה אשר קרוב לוודאי תגרום למותו של החולה בתוך פרק זמן קצר יחסית.
חולה הלוקה במחלה סופנית מתואר לעיתים כחולה סופני. לעיתים, חולה מוגדר כחולה סופני כאשר, על פי הערכה, תוחלת חייו היא שישה חודשים או פחות, גם אם יינתן לו טיפול מיטבי ובהנחה שהמחלה תתקדם באופן האופייני לה. תיחום הזמן לשישה חודשים הוא שרירותי, והערכות תוחלת חיים עשויות להיות בלתי מדויקות[1]. לכן, אף שניתן להגדיר חולה כחולה סופני, אין כל ביטחון שתוחלת חייו לא תהיה ארוכה, או קצרה, מן התחזית. לא כל חולה הלוקה במחלה אשר קיימת סבירות גבוהה שתגרום למותו הוא חולה סופני, כך למשל תוחלת חייהם של חולים במחלת האיידס, הנמצאים במשטר טיפולי מתאים, ארוכה בהרבה משישה חודשים.
ממחקרים שנעשו נמצא שרופאים נוטים בדרך כלל להערכות מוגזמות של תוחלת חיים במחלות ממושכות ומסוכנות, ובמציאות תוחלת החיים של החולים קצרה מהניבוי של רופאיהם.[2]