מיחזור משביח לבגדים
שימוש בבגד ישן עבור פריטי ביגוד חדשים / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
מיחזור משביח לבגדים[1] הוא מיחזור (אנ') של בגד שכבר לא משתמשים בו מסיבה כלשהי על מנת להשיבו לשימוש וללבישה אחרי שינוי וחידוש צורת הבגד, צבעו, גריעה או הוספה של חלקים בתפירה, הטלאה של שאריות בדים, שינוי כפתורים או תוספת רקמה. התהליך הופך בגד ישן לבגד שונה ומחודש. מיחזור משביח נעשה גם כאשר לוקחים בגד שכבר לא ניתן ללבישה ומשתמשים בחומרי הבגד להכנת חפץ שימושי אחר או ליצירת אמנות.
תעשיית הביגוד והבדים היא אחת התעשיות הגדולות בעולם והיא גם מזהמת[2] מאוד את הסביבה. ב־2015 נמדד שטביעת הרגל הפחמנית של תעשיית הביגוד המהיר[3] עלו על פליטות פחמן של כל הטיסות המסחריות ושייט האוניות.
על פי מאמרים מחקריים שפרסם הניו יורק טיימס, שישים אחוזים מכל כמות הבגדים החדשים שנוצרים מדי שנה מסיימים את השנה במשרפות או במטמנות[4]. עד שנות ה-70 וה-80 של המאה ה-20, בהן בגדים הפכו מתועשים יותר, אנשים קנו בגדים יקרים יותר, הוקירו את המחיר הכלכלי שהושקע בייצור הבגדים ולכן השקיעו בניקוי מותאם לחומר הבגד, האריכו וקיצרו ולעיתים כשקו הקיפול דהה הסתירו אותו בכיסוי של שרוך זיגזג או רקמה, הרחיבו והצרו לפי הצורך, תיקנו חורים וקרעים, תפרו כפתורים וגומי, הפכו צוארונים[5], מי בכוחות עצמו ומי אצל תופרות וחייטים. בשנות 1970–1980, התפתחות הייצור ההמוני והגלובליזציה של המסחר בביגוד זול או אופנה מהירה הביאו לשימוש בחומרים ושיטות עבודה מאיכות ירודה[6], מה שמצריך יותר תחזוקה של הבגדים. אנשים רבים לא רוצים ולא יכולים לתקן את בגדיהם ומעדיפים לזרוק אותם ולהחליפם בחדשים, כבמוצר חד-פעמי. מהעשור הראשון של המאה ה-21 נראה שהולכת וגוברת ההתפיסה[7] של אנשים את המיחזור המשביח של בגדים כחשוב[8] לכלכלה ולסביבה.