מיקרוסקופ אלקטרונים קריוגני
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
מיקרוסקופ אלקטרונים בטמפרטורות נמוכות או מיקרוסקופ אלקטרונים קריוגני (Cryo-EM) הוא מיקרוסקופ אלקטרונים המאפשר שיקוף ומדידת גדלים אופייניים של מולקולות מורכבות, כמו חלבונים ופחמימות בתוך תמיסה. שיטה זו אפשרה לראשונה שיקוף של חומרים ביולוגיים רגישים לקרינה בסביבה הטבעית שלהם. השיטה מתבססת על העובדה שקרח זגוגי (Vitrous ice), המושג באמצעות קירור מהיר (Super cooling) של מים, יכול להיווצר בתצורה לא גבישית. שימוש בתמיסה מוקפאת מעין זו, מאפשר שיקוף של החומר במיקרוסקופ אלקטרונים ללא אפקט פיזור גבוה הנוצר בקרח גבישי. לשיקוף החומר בתמיסה חשיבות רבה, בשל התלות של מאפייני החומר ובייחוד המבנה שלו בקיומה של התמיסה ובהרכבה. כתוצאה מכך, מבנה חומרים ביולוגיים בסביבת ואקום שונה בתכלית מהמבנה שלהם בסביבתם הטבעית (אין ויוו).
השיטה הוצגה לראשונה ב-1974 על ידי קן טיילור (Ken Taylor) ורוברט גלאסר (Robert Glaeser) שהוכיחו כי ניתן לשמר מבנה של חלבונים בתוך קרח זגוגי[1]. בראשיתה, השיטה לא היוותה תחרות אמיתית לשיטות המקובלות כמו קריסטלוגרפיה באמצעות קרני רנטגן, בשל רזולוציה נמוכה. עם השנים התפתחה השיטה והרזולוציה עלתה בהדרגתיות, כשב-2014 הושגה באמצעות השיטה רזולוציה כמעט אטומית (4.5 Å) שאיפשרה להציג את צורתם של ריבוזומים[2] ושל מיטוכונדריה.[3]