מלחמות הבלקן
שתי מלחמות שהתרחשו בחבל הבלקן בשנים 1912-1913 / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
מלחמות הבלקן הן שתי מלחמות, שהתרחשו בחבל הבלקן ב-1912 וב-1913. במלחמת הבלקן הראשונה הביסו ארבע ממדינות חבל הבלקן את האימפריה העות'מאנית. במלחמת הבלקן השנייה, בולגריה, שהייתה המנצחת העיקרית מבין ארבע המדינות הללו, נלחמה נגד ארבע המדינות האחרות שהשתתפו במלחמת הבלקן הראשונה, והצליחה לסכל התקפת פתע של רומניה מצפון. האימפריה העות'מאנית איבדה את רוב השטחים שהיו תחת שליטתה באירופה. אוסטריה-הונגריה, על אף שהיא לא השתתפה במלחמות הבלקן, הפכה חלשה יותר בעקבות מלחמות הבלקן, ככל שסרביה נדחקה לאיחוד של העמים הדרום-סלאביים. המלחמה הניחה את היסודות למשבר הבלקן ב-1914 ובכך שימשה הקדמה למלחמת העולם הראשונה.
כוחות הצבא הבולגרי מחסלים את כוחות הצבא הטורקים בקרב קירק קילס | |||||
תאריכי הסכסוך | 9 באוקטובר 1912 – 18 ביולי 1913 (40 שבועות ו־3 ימים) | ||||
---|---|---|---|---|---|
מקום | אדריאנופל, סקוטארי, קוסובו, מנאסטיר, מחוזות סלוניקי, האיים האגאיים, הים האגאי | ||||
תוצאה |
במלחמת הבלקן הראשונה:
במלחמת הבלקן השנייה:
| ||||
|
בתחילת המאה ה-20 השיגו בולגריה, יוון, מונטנגרו וסרביה עצמאות מהאימפריה העות'מאנית, אך חלקים גדולים מעמיהן נותרו תחת השלטון העות'מאני. בשנת 1912 הקימו מדינות אלו את הליגה הבלקנית.
מלחמת הבלקן הראשונה פרצה בגלל שלוש סיבות עיקריות:
- האימפריה העות'מאנית לא הייתה מסוגלת לבצע רפורמות נחוצות, למשול בצורה משביעת רצון, או להתמודד עם הלאומיות הגואה בקרב העמים הלא טורקיים שבתחומה.
- המעצמות הגדולות רבו בינן לבין עצמן ולא הצליחו להבטיח שהעות'מאנים יבצעו את הרפורמות הנדרשות. הדבר הוביל לכך שמדינות הבלקן שאפו לפתרון משלהן.
- נוסדה הליגה הבלקנית, וחבריה היו בטוחים שיוכלו להביס את הטורקים.
כתוצאה משתי מלחמות הבלקן איבדה האימפריה העות'מאנית את כל השטחים ממערב לנהר מריצה שהיו בשליטתה, והנהר מריצה הפך בעקבות כך לגבולה המערבי של טורקיה. זרם גדול של פליטים טורקים התחיל להימלט אל לב האימפריה העות'מאנית מהשטחים שנכבשו. בשנת 1914 האזורים שנותרו בשליטת האימפריה העות'מאנית חווה גידול אוכלוסייה משמעותי של 2.5 מיליון אנשים בעקבות הגירה מאסיבית של פליטים טורקים מחבל הבלקן.
אזרחי טורקיה מתייחסים למלחמות הבלקן כאל אסון גדול בהיסטוריה של האומה הטורקית. הנפילה הבלתי צפויה והוויתור הפתאומי על השטחים האירופיים שהיו בשליטת טורקיה הפכו לאירוע טראומטי בתודעתם של טורקים רבים. ראש המטה של הצבא העות'מאני נסים פאשה, הואשם בהפסד במלחמות הבלקן, והוא נרצח בעקבות כך ב-23 בינואר 1913 במהלך ההפיכה באימפריה העות'מאנית ב-1913 (אנ').
מלחמת הבלקן הראשונה החלה כאשר מדינות הליגה הבלקנית תקפו את האימפריה העות'מאנית ב-8 באוקטובר 1912, והסתיימה כעבור שמונה חודשים עם חתימת הסכם לונדון ב-30 במאי 1913. מלחמת הבלקן השנייה החלה ב-16 ביוני 1913. סרביה ויוון התבססו על הטענה כי משום שהמלחמה נמשכה הותר להם לדחות את החלקים החשובים מההסכם שהושג לפני המלחמה, ובשל כך הם המשיכו להחזיק תחת שליטתם את כל האזורים שכבשו. לאחר שנוכחה שהחוזה הופר, בולגריה, אשר לא הייתה מרוצה מחלוקת השלל במקדוניה (שנעשתה בחשאי על ידי בעלות בריתה לשעבר, סרביה ויוון) החלה לפעול נגדם צבאית. כוחות הצבא המשולבים של סרביה ויוון אשר היו גדולים יותר הדפו את המתקפה הבולגרית והתקיפו בתגובה את בולגריה ממערב ומדרום. רומניה, שעד כה לא נטלה חלק בסכסוך, פלשה לבולגריה מצפון תוך הפרת הסכם השלום בין שתי המדינות. האימפריה העות'מאנית תקפה גם היא את בולגריה והתקדמה כדי לכבוש מחדש את אדריאנופול. בהסכם בוקרשט בולגריה איבדה את רוב השטחים אותם כבשה במלחמת הבלקן הראשונה, ובנוסף לכך בולגריה נאלצה לוותר על מחוז דוברוג'ה (ה"קדרילטר") לרומניה.